לפני כמה ימים חגגנו יום הולדת שנתיים.
אם אכתוב לכן על ילדת האהבה שלי זה בוודאי יראה כשאר הברכות שקראתן מהורים שונים לילדיהם, למרות שכל אחת מרגשת בפני עצמה המהות חוזרת על עצמה. הייתי בוודאי כותבת על השמחה שבה והאור שהיא מפיצה, על החיוך השובה שלה והקפיצות שמשמחות את הבית.
הייתי כותבת על אוצר המילים הנפלא שלה ואיך שהיא אוהבת לנהל איתנו שיחות.
הייתי מספרת לכן על החיבור שהרגשתי אליה עוד בבטן וההתאהבות המיידית כשהיא יצאה לעולם. אבל איך אפשר שלא לספר על האהבה הגדולה בחיי?
כשהיינו במלונית של בית החולים, העדפתי להשאיר אותה בלילה בתינוקיה כדי שאוכל לאגור כוחות, כי עוד לא ידעתי מה מצפה לי או לנו. בלילה השני שלנו, התעוררתי פתאום ב4 לפנות בוקר מגעגועים. דידיתי לתינוקייה.
למרות האורות שהיו עוד מעומעמים, הרבה תינוקות כבר הביעו מחאות שונות. ניגשתי לתמרה, ששכבה ערה אבל בשקט וברוגע, במיטה השקופה שלה (שתמיד נראתה לי כמו מגש אוכל גדול).
היא הייתה מכוסה בפליטה אבל פשוט הסתכלה לה ושכבה שם בשקט, כאילו ידעה שאני מגיעה להרעיף עליה קצת אהבה.
זכיתי לבלות איתה את השנה הראשונה לחייה. זכיתי ללמד אותה את כל הדברים הקטנים, לראות את כל ההתחלות, ולחבק אותה עד שהתעייפנו. זכיתי לצלם אותה כמעט מדי יום ולחוות איתה משברים שונים ומגוונים. זכיתי.
בשנה השניה העשרנו את התקשורת בינינו, למדנו להתמודד עם כל מיני מצבים חדשים ומאתגרים. למרות שהשנה הייתה שונה מאד מהשנה הראשונה, הילדה שלי, כפי שניתן לתאר מילדת אהבה, עדיין מפזרת אהבה בכמויות. חיבוקים למכביר ורגעי התרפקויות שאין להם תחליף.
ולאחרונה אפילו התחילה לומר לנו שהיא ״אוהבת את אמא ואבא״. זכיתי.
עם חשש שאשמע כזוכה באוסקר, נוריד לרגע את הציניות- אני מלאת הערכה לטבע שמאפשר לי לחוות את כל העושר והאושר הזה, לבנזוג האוהב והאהוב שלי שבנוסף לכל הוא גם אבא נפלא ויוצא דופן, ולמשפחה שלי שעוזרת ואוהבת אותנו ואת פיצית כל כך.
זכיתי.
טפו טפו טפו.
- - -
הגר ורטהיים, בת 31, אמא של תמרה ושל עוד קטנטנה בדרך.
מאיירת מוכשרת ובעלת הבלוג 1hugaday
מוזמנות לעקוב אחר עמוד הפייסבוק המתוק של הבלוג, אשר מקשט לנו את הפיד ועושה לנו תמיד ממש נעים.
- - -
לטורים הקודמים של הגר:
