כל אחת תעיד על עצמה ועל כמות האנרגיות שלה. אני יכולה לומר שאני בנאדם עם אנרגיות ממוצעות ועם פרצי אנרגיה שיוצאים במידת הצורך, כך שהעייפות תמיד אורבת לה מעבר לפינה.
זה לא באמת משנה באיזה שלב את בחיים, תמיד כמות המשימות נראית בלתי נגמרת וכשאת כבר עוברת שלב- מעבודה מזדמנת לעבודה קבועה וקריירה, מרווקות לזוגיות, מכלב לפלוס תינוקי וכן הלאה... בדרך פלא כלשהי תמיד אין זמן, תמיד הכל עמוס, רק שככל שעוברות השנים מתווספות המשימות ועדיין היממה לא שינתה את אופייה ונשארה עיקשת להכיל אך ורק עשרים וארבע שעות.
אותי אתן תופסות על סף מעבר שלב עיקרי והתווספות משימות למכביר ועל זאת יכולה להעיד כף הרגל הקטנה שכרגע מתמקמת לי ליד הצלע. עכשיו נדמה שכל ההריון הראשון עבר עם יותר מדי זמן על הידיים ומה לעזאזל עשיתי עם כל הזמן הזה... אה, נחתי.
כן, העייפות הגיעה. היא בשיאה והיא תופסת אותי איפה שהיא רק יכולה. לפני שבוע תועדתי ישנה שנ״צ מלא על הספה במבואה של לימודי התואר השני בשנקר. ייאמר להגנתי שמדובר ביום לימודים ארוך במיוחד- יש לי ילדה שקמה ב6 בבוקר - אני בהריון - היה חלון בין השיעורים - הספה פשוט הייתה שם.
שלל התנוחות המביכות בהן אני יכולה להתעפץ מוצגות כאן לפניכן.
לצערי אין לי פתרון או עצה מספיק טובה ממרום נסיוני והריוני השני, אלא פשוט לומר לכן שלפעמים צריך להיכנע לעייפות, גם אם זה לחמש דקות על חלון האוטובוס, 2 דקות בזמן הרצאה בלימודים או אפילו להקצות 10 דקות התעפצות מתוך הפסקת הצהריים בעבודה.
שיהיה המשך שבוע מלא אנרגיה ושנ״צים!
לטורים הקודמים של הגר:
9hugs: כשנכנסים לך לצלחת >>
