אצל אימהות רבות תקופת ההריון והלידה הופכת לתקופת מפנה בקריירה. מעבר מעבודה ׳אפורה׳ לפתיחת עסק עצמאי בתחום יצירתי, כזה שהלב חושק בו, מאפיין נשים רבות. במהלך עבודתנו על המגזין אנו נתקלות באימהות רבות, חזקות ואמיצות אשר בונות לעצמן נתיב חדש יחד עם חווית האימהות האינטנסיבית. במדור זה נשמח להכיר לכן את אותן.
הכירו את
סנדי, צלמת פורטרטים ומתמחה בצילום באור טבעי, בת 36 (בנפש 22) נשואה לאיש היקר שאיתו אני חולקת את חיי כבר 19 שנה ואם לשני בנים מדהימים שהם ההשראה שלי ואהבת חיי.
ספרי לנו קצת על ההתחלה
כילדה בת 21 חיפשתי את עצמי, עוד אז ידעתי שיצירה ואהבה לאנשים הם הדברים שצריכים להוביל אותי למסלול הנכון, חיפשתי מקצוע שישנה משהו, שישפיע. באותה תקופה החלטתי לשים את היצירה בצד ובחרתי ללכת ללמוד משפטים, שם הרגשתי שאוכל לעשות משהו משמעותי עבור אנשים. ההבנה שזה לא באמת יקרה, הגיעה כבר בשנה השניה ללימודים אך כילדה חרוצה שלא מסוגלת להשאיר קצוות פתוחים בחייה נשארתי וסיימתי את התואר, לאחריו את ההתמחות ואז מבחני לשכה ועבדתי במשך 4 שנים במשרדי עו"ד וכיועצת משפטית בחברה.
עברו להן 8 שנים ואז הגיעה התפנית. בני הבכור שהיה אז בן שנה אושפז כשהוא חולה והרופאים לא ממש ידעו לומר לנו ממה זה נובע. מצאתי את עצמי נקרעת בין הרצון להיות איתו כשהוא שוכב במיטת בית החולים לבין לעבור על הרים של תיקים לדיון למחרת בבוקר בבית המשפט.
השעה הייתה 1:00 בבוקר, ישבתי ליד המיטה שלו, על הברכיים שלי תיק עמוס לעיפה, עם דמעות ועם הבנה פתאומית שאלו לא החיים שאני רוצה, לא החיים שחלמתי עליהם, אני צריכה להיות עם הבן שלי עכשיו ורק איתו, סגרתי את התיק, סימסתי לעו"ד של הצד השני שלא אוכל להגיע לדיון שמתקיים למחרת בבוקר, שהוא יאלץ להדחות וחיבקתי את הבן שלי. המעבר הסופי לצילום לקח שנה נוספת, בה הורדתי הילוך בקריירה והשקעתי בלימודים ובניית העסק שלי. הבנתי שאני אדם של יצירה ונשמה, אני צריכה להיות מאוהבת במה שאני עושה והיום אני בהחלט מאוהבת.
מה את הכי אוהבת בלהיות צלמת?
החלק שאני אוהבת הוא השלב הראשוני, הרגעים הראשונים שלי עם המצולמים שלי, הרגעים בו הם לומדים להכיר אותי ואנחנו יוצרים יחד עולם חדש וכייפי, משהו קסום הרחק מהשגרה ומחיי היום יום. אני אוהבת את הרגע שאני רואה את ההורים שכה חששו שהילדים לא ישתפו פעולה נושמים לרווחה ורוח השטות של ילדיהם דובקת בהם והם משתחררים ונותנים לילד שבתוכם להשתחרר.
יש לך בלוג טיולים אישי ומקסים. ספרי לנו עליו
הבלוג mamarazzi התחיל כבלוג אישי, סוג של יומן, בו כתבתי על הרגעים שלי כאמא, על הטיולים המשפחתיים שלנו ועל זמן האיכות שלנו כמשפחה.
לאחר ששיתפתי אותו עם כמה חברים וקיבלתי פידבקים מעולים שהוא בלוג מעולה וכייפי, עשיתי את הצעד האמיץ לשחרר אותו. זה היה קשה בהתחלה, בגלל שלא הייתי רגילה לחשיפה. כאשר הגיעו למייל שלי הודעות מקוראים ששאלו שאלות, ביקשו ממני טיפים ובעיקר ביקשו שלא אפסיק לכתוב- זה הרגע בו הבנתי שעשיתי כאן משהו מיוחד, עוד חתיכה בפאזל שלי, במטרה לעזור להורים ליצור זמן איכות כייפי עם ילדיהם.
בבלוג אני מספרת על הטיולים שלנו, מצרפת לינקים והמלצות למקומות שהייתי בהם וממליצה על מסלולים בארץ ובחו"ל שמתאימים לטיולים עם ילדים ובעיקר מראה שלטייל עם ילדים זה כיף. הטיול איתם נותן לנו את ההזדמנות להסתכל על דברים מנקודת המבט שלהם וליהנות כאילו אנחנו עדיין ילדים.
הרבה שואלים אותי מאיפה השם של הבלוג, אז את הקרדיט אני צריכה לתת לנזיר מקסים מכנסיית יוחנן בהרים בעין כרם, שבזמן שהשקה את הגינה של המנזר ראה אותי רצה אחרי ילדיי עם המצלמה ומתעדת כל רגע. הוא צחק ואמר לי "you are mamarazzi" מה שאומר, אמא שמתפקדת על בסיס יומי כפפראצי אחרי ילדיה, שניה אחרי שהנזיר נכנס למנזר אמרתי לבעלי "מאמאראצי! זה יהיה השם של הבלוג שלי!" והשאר הסטוריה.
נשמח לקבל ממך כמה עצות וטיפים על יצירת חוויות לילדים
הזכרונות הטובים ביותר שיש לי מהילדות הם הרגעים של ביחד, אני לא זוכרת בגדים או צעצועים שהיו לי רק חוויות. לכן הטיפ הטוב ביותר שיש לי עבור הורים הוא תמיד להקדיש זמן לביחד המשפחתי במטרה ליצור זכרונות ילדות עבור הילדים שלכם.
פעילות חמודה במיוחד שאני ובעלי עשינו עם ילדינו וכתבתי על זה בבלוג שלי, כי היא היתה כה פשוטה אבל מצד שני השאירה זכרון ממש מתוק, היתה לקחת קרמבולות, אחד הפירות האהובים על ילדי, שנקראים אצלנו בבית פרי כוכב - אותן חתכנו להמון כוכבים ויחד קראנו את הספר האהוב עליהם "גן הכוכבים" של לאה גולדברג. תוך כדי אכילת המון כוכבי קרמבולה מתוקים. כשסיימנו את הספר, לקחנו את גרעיני הכוכבים ושתלנו בעציץ שבחלון חדר הילדים כדי שיגדל גם לנו עץ של כוכבים.
תארי לנו יום טיפוסי בחייך
אחד הדברים שאני כלכך אוהבת בחיים שלי שאין לי יום טיפוסי, כל יום שונה מקודמו. אני יכולה לספר על אחת העונות האהובות עלי, שהיא עונת הקיץ כשאני מצלמת משפחות או הפקות בחוף הים בזריחה. אהבתי העצומה לים הביאה אותי לפני שנתיים להתחיל לצלם משפחות בים, תחום צילום שמאוד מזוהה איתי כצלמת.
בתקופה הזו אני קמה בשעה 4:30 מתקלחת, לוקחת את הציוד ומתייצבת בחוף בשעה 5:30. אני תמיד מגיעה מוקדם יותר מהמצולמים שלי כדי להנות מכמה רגעים לבדי, כשכל מה שאני שומעת זה רעש הגלים.
אני חוזרת הביתה בשעה 8:00, עוזרת לבעלי לארגן את הילדים לגן ואז יושבת שעות מול המחשב ועורכת תמונות. את ארוחת הצהריים שלי אני מקדישה לזמן איכות עם בעלי או עם חברות, משהו שסיגלתי לעצמי וכל מי שרק רוצה לשמוע אני מספרת לו עד כמה זה חשוב, בעיקר לעצמאיות שאת רוב זמנן מבלות מול מחשב. את שאר היום אני מבלה בעריכת אלבומים ללקוחות, בניית פרויקטים חדשים שירגשו אותי. בערב אני עם המשפחה, משתדלת לעצור את כל ענייני העבודה ולהיות רק איתם.
סשן צילומים אחד שהותיר בך חותם
היה לי סשן עם זוג הורים מדהימים שאיבדו את בנם הבכור והסשן המשפחתי היה מאוד משמעותי עבור האמא שרצתה להמשיך עבור הקטנים שלה, סשן משפחתי בלי בנה היה סשן מורכב ריגשית, היתה שם המון שמחה אבל הגעגוע נראה לעין, זה סשן שנשאר איתי וישאר איתי תמיד.
סשן נוסף שריגש אותי במיוחד היה סשן צילומים של אב ובנו, תוך כדי הסשן גיליתי שהאב התמסר כל כולו לגידול הבן שהיה בזמן הצילומים בן שנתיים.
הם בילו כל יום וכל היום היו יחד מה שיצר קשר מיוחד ומדהים בניהם, משהו קסום שלא ראיתי בעבר, בנוסף מעולם הם לא צולמו יחד, רוב התמונות של בנו צולמו מהנייד על ידי האב שתיעד אותו כל שניה בחייו. אחד מימי הצילומים הכייפים שחוויתי. הקטנצ'יק רץ לתוך הים ואני אחריו מתעדת אותו בכל רגע, התמונה שלהם יחד היא אחת התמונות האהובות עלי ביותר.
מהי המשמעות של צילום ילדים עבורך?
החוויה שעברתי באותו יום בבית חולים עם בני והשנה שלאחריה בנתה אותי מאוד. למדתי שאני רוצה להיות חלק מהחוויות הטובות של אנשים, אני רוצה להעניק להורים זמן איכות עם הילדים שלהם ומזכרת מרגשת להם ולדורות הבאים. כעו"ד רוב הזמן לקחתי חלק ברגעים הפחות טובים בחייהם של אנשים. השם שלי הזכיר להם את התאונה \ הגירושין \ הפיטורין שהם חוו.
לא שם רציתי להיות ולא כך רציתי להזכר. אני חושבת שמעבר לתחושה המדהימה שיש לי כצלמת שיוצרת פורטרטים וזכרונות, דרך האמנות אני משאירה את חותמי ונותנת מתנה יקרה ללקוחות שלי שתלווה אותם כל חייהם.
צלמות אשר מעוררות בך השראה
צילום פורטרטים מרתק אותי, מבט של אנשים מסקרן אותי. כשכל זה בא ללא צבעים ובעצם מוריד את כל מה שמסביב ומשאיר רק את אותו מבט, שם אני עוצרת ולא יכולה להוריד את העיניים. לכן הצלמת הראשונה שהיא השראה עבורי היא ג'וליה מרגרט קמרון, שללא ספק יצרה פורטרטים מרתקים אשר ניתן לצלול לתוכם שעות.
הצלמת השניה היא אנה ריבקין בריק, צלמת מדהימה ומעוררת השראה עבורי בעיקר בשל צילומי הילדים שצילמה שהביאו לילדי העולם הצצה לחייהם של ילדים נוספים בעולם, בתקופה שההצצה הזו היתה לא נגישה כמו היום.
אחרונה חביבה, אנני ליבוביץ האגדית, אחת מצלמות הפורטרטים הטובות והמסקרנות בעולם. פעם בראיון היא אמרה שהיא משקיעה זמן להכיר את המצולמים שלה ומתאהבת בהם ואני כל כך מזדהה עם המשפט הזה. כל לקוח שמגיע אלי הוא עולם שלם וצבעוני עבורי, אני לא עובדת כפס ייצור וחשוב לי הזמן עם המצולמים שלי.
מה היית אומרת היום, לסנדי עורכת הדין הלחוצה והעסוקה?
לעצור ולקחת נשימה עמוקה כי יש עולם מדהים וצבעוני בחוץ, לא לוותר לעצמה ותמיד ללכת אחרי הלב שלה.
מה הילדים שלך חושבים על המקצוע שלך?
משעשע אבל תלוי מתי תשאלו אותם. בקיץ לעיתים בעלי והילדים מתלווים אליי לים בימים של צילומים ואז מרחוק הם מקבלים הצצה למה שאמא עושה ומאוד מתלהבים. גם כשאני מגיעה לגן עם המצלמה הגדול שלי מאוד גאה באמא הצלמת שלו ומספר לכולם מה אני עושה. אך אם תשאלו אותם את זה כשאני רודפת אחריהם עם העדשה, או כשאני יושבת מול המחשב לערוך מאות תמונות, שם הם פחות מתלהבים.
כשתהיי גדולה, תהיי...
יש לי המון חלומות גדולים, אבל אם לחזור לאותה ילדה בת 21 שרצתה לעשות משהו שיביא לשינוי כשהיא חיפשה מה ללמוד, אז אני מקווה שעם האמנות שלי, אשאיר בעולם הזה חותם, אצליח להביא לשינויים קטנים לכל אחד מהמצולמים שלי ושינויים גדולים בנושאים שמאוד קרובים לליבי.
+ + +
מוזמנות להמשיך לשוטט באתר היפה של סנדי וכמובן לעקוב אחר עמוד הפייסבוק שלה, לעוד השראה מאירת עיניים.
ועוד אימהות מעוררות השראה:
- Working nine: מארחות את שירז טל >>
- Working nine: מארחות את גל בן זאב >>
