הבת שלי, סהר, בת שנה וחצי בדיוק. כבר יודעת לבכות, אבל לא יודעת להפסיק. כבר יודעת ללכת, אבל לא לרוץ. כבר יודעת לדבר, אבל לא מילים שלמות. כבר יודעת מה היא רוצה אבל לא יודעת להסביר את עצמה כדי שמישהו אחר גם יבין.
ואני! אני החלטתי שעד שהיא לא אומרת לי בדיוק, אבל בדיוק למה היא רוצה להתחפש ומאיזה סוג בד היא רוצה את התחפושת, אני לא מתעסקת עם החג הזה שנקרא פורים.
תפרה (בעזרת סבתא רבה) וצילמה: טלי דברת
אז אמרתי. אז מה? בעלי אמר שזה ממש ממש חשוב שתהיה לה תחפושת, כי אחר כך, עוד כמה שנים, היא תראה את התמונות מהגן ותראה שכל הילדים האחרים היו מחופשים חוץ ממנה. אמר שזה יגרום לה לעוגמת נפש. חשוב שתהייה לה תמונה. וחוץ מזה, היא תראה בגן את כולם עם בגדים מיוחדים ורק לה לא יהיה וזה יעציב אותה מאוד.
תפרו וצילמו: סימסיסטרס
עיצבה וצילמה: אורטל אקרמן
אז הסכמתי. כי אמנם הילדה באמת לא מבינה עדיין אם היום פורים או ל"ג בעומר, אבל אם לבעלי כל כך חשובה התחפושת, אקנה לה תחפושת בקניון שנמצא ממש פה, מעבר לכביש.
בעל: "לקנות?? מה פתאום לקנות?? זה ממש לא יפה ולא מיוחד. צריך להכין לבד"
אני: "אז תכין"
בעל: "חחחחח אני לא יודע להכין, את תכיני"
אני: "גררררר"
וכך, מצאתי את עצמי במירוץ אחר התחפושת המושלמת. מאחר והדבר האחרון שיש לי זמן אליו הוא ללכת לחפש בד ליצירת הפאר, החלטתי "למצוא" בדים בבית שיתאימו למשימה. הכוונה בלמצוא היא לקחת אוברולים שכבר קטנים עליה, לגזור אותם ולתפור מהם משהו חדש לטובת התחפושת.
תפרה וצילמה: אלה סברדלוב קרן
מצאתי אוברולים ורודים ואפילו כמה חתיכות לבד בגוונים של ורוד, סגול ולבן. מאחר והצבעים הכתיבו את הרעיון ולא ההיפך, החלטתי שהם יתאימו מאוד לתחפושת של שפן.
בנוסף מצאתי בבית קשת ישנה והחלטתי להכין לה אוזניים יפות ומיוחדות. עבדתי על זה שני לילות. ואז, מסתבר שהמילוי של האוזניים יצא כבד מידי והקשת פשוט 'לא סחבה', נפלה עוד לפני ששמתי אותה על הראש. אז פרמתי את הבד, הוצאתי חצי מהמילוי ותפרתי מחדש. הייתי מאוד מרוצה מיצירת הפאר שלי וחיכיתי לבוקר.
תפרה וצילמה: אלה סברדלוב קרן
בבוקר הסתבר לי שפעוטות בני שנה וחצי ממש לא אוהבים קשתות לראש, ושממש לא אכפת להם אם בקצה הקשת מתנוסס לו לתפארת זוג אוזניים מרשים וורדרד.
תפרה וצילמה: טליה קריגר
מאחר וכל התחפושת שלי התבססה על האזניים הללו ועל 'איפור' קליל של סומק ושפמפם שחור, הבנתי שאני צריכה להכין גם תלבושת אמיתית כי הסיכוי שהיא תסכים לשים את האזניים הוא פחות או יותר כמו הסיכוי שבעלי יהיה זה שיתפור את התחפושת.
תפרה וצילמה: דנה ישראלי
חיכיתי עד שיגיע הערב וכשהלכה לישון ישבתי, חתכתי, והדבקתי עיגולי לבד יפים ומתוקים לגופיה לבנה. יצא מושלם. אפילו חיברתי זנב קטן מאחור. הייתי מאוד מרוצה. סיימתי להכין את התחפושת ויש עוד כמעט שבוע עד לתאריך הגדול.
צילום: תהילה שרפי, סטודיו TS
הגיע היום הגדול (ממש היום). קמנו מוקדם, התקרבתי אליה עם החולצה והופ, התקף טנטרום, כמה צרחות, כמה משיכות וכל החלקים שהודבקו בצורה מושלמת התפזרו על הריצפה. אספתי מהר מהר הכל והתחלתי לתפור חתיכה אחרי חתיכה עם חוט ומחט, כמה שיותר מהר, כי כבר חייבים לצאת לגן ואסור לאחר.
כעבור חצי שעה, עם צרחות ברקע, סיימתי את יצירת הפאר. הלבשתי לה את החולצה, לקחתי את האיפור והתקרבתי לכיוון הלחיים השמנמנות. צרחות שבר יצאו מכיוון הפעוטה והבנתי שאני צריכה להנדס טקטיקה רצינית כדי לצייר כמה קווים לטובת השפמפם. אחסוך מכם את כל התיאורים ואסכם בזה שהיא נגסה בעיפרון העיניים השחור שלי, של שאנל. שפמפם לא יצא מזה אבל כמה קישקושים שחורים על כפות הידיים דווקא כן.
תפרה וצילמה: אפרת אלי
הדרך לגן עברה דווקא בנחת, אזני השפן הוחבאו בתיק ובדרך לגן מצאנו אבדות פורים מרגשות - חרב קטנה של פירט, כנף של פרפרית, נעל של בלרינה ופונפון מנצנץ. הגענו לגן וכל שרציתי הוא לצלם אותה עם שאר הילדים ולחזור הביתה. לרוע המזל, כל מה שהיא רצתה זה להיות לי על הידיים.
תפרה וצילמה: דיאנה קפון רודריגוז
לא עזרו הנסיונות והשכנועים, סהר פשוט לא הסכימה לעזוב אותי. זה לא מנע ממנה להראות לכל ילד וגננת את הקישקושים השחורים על הידיים שלה ולקרוא "ווואאווו, וווואאההה" בהתלהבות, כאילו זה הדבר הכי מדהים שהיה לה בחיים ובזה היא משוויצה. ככה יצא שהתמונה היחידה שיש לה בתור שפן זה כשהיא יושבת עלי, אמא עייפה ומרוטה, ובלי אף ילד אחר בסביבה.
מעין וסהר המחופשת, בגן
לא נורא, דווקא יצאה תמונה נחמדה, נראה כמעט כאילו היא נהנית.
אז הטור הזה מוקדש לכל אותן אמהות שנאלצו לשחד את הילדים שלהן כדי שיסכימו בבקשה בבקשה כבר לשים את התחפושת הארורה. לכל אותן אמהות שגילו ברגע האחרון שכל כך חם בחוץ ואי אפשר לצלות את הילד בתחפושת האוברול העשויה ניילון ועליו שכבות פרווה שהוזמנה חודשיים מראש מאיביי.
לכל אותן אמהות שהילדים שלהן לא הסכימו לשים איפור, רק לאכול אותו. לכל אותן אמהות שנאלצו לתפור מחדש את התחפושת בשבע בבוקר כי הילד קרע מהן חתיכה רגע לפני היציאה מהבית.
לכל אותן אמהות שמצאתי חללים (חרבות, כנפיים, מחושים וכו') מהתחפושת של הילד שלהן מפוזרות לאורך המדרכות בדרך לגן.
וגם לאמא הזו שתכננה תחפושת חודש מראש בדיוק לפי מה שהבת שלה ביקשה אבל בבוקר החליטה שהיא רוצה להחליף והיא בכלל לא חתול אלא סינדרלה.
לכל האמהות - עשינו זאת! אפשר לנשום לרווחה.
תפרה: שרון ענתבי צילמה: קרן פרידמן
עיצוב הכתר: אמלי יחזקאל, שמלה: ורד קליין, צילום: שי יחזקאל
תפרה וצילמה: כרמית ג׳וסמן
עיצבה וצילמה: קרן בר
יצרה והתחפשה יחד: רותם דלל
תפרה וצילמה: דנה ישראלי
תפרה וצילמה: עופרה רון מזור
צילום: איטן צילום אמנותי
סרגה וצילמה: בבי סלודקי, פיצקדולים
