זה שלצד שרון, חושף את כל האמת
הוא הוציא את בני ישראל מידי שלטון פרעוני רודני, הוביל אותם במדבר 40 שנים תמימות, חצה בשבילם את הים (זה בסיפור הזה?) התענג איתם על מן עסיסי שנחת מן השמיים והוביל אותם אחר כבוד לארץ המובטחת.
לי יש דבר אחד לומר לך משה בתיבה יקר ונחמד שלי: השחלת אותי!!! עם כל ההגדות המפרגנות והביקורות המהללות הנחתת עליי שבוע חופש כפוי באמצע שום מקום, הבוס המקסים שלי הגדיל לעשות וגרע לי בהינף יד 4.5 ימי חופש מן המאזן. במו ידייך הובלת אותי, משה, כפות למחנה העבודה שהכינה לי זוגתי שתחייה, מחנה העבודה לקראת הקטנטונת.
אני לא מבין מי קבע שחייבים לארגן, מה קרה? אנחנו גדלנו שלושה אחים בחדר, אתן יודעות איך זה גיבש אותנו? וגם שיחקנו כדורגל בכדור סמרטוטים! אז הלול יהיה ליד ערימת הנעליים של אשתי ששמונים אחוזים מהן לא נהנו מכפות רגליה הענוגות בשלוש השנים האחרונות, אז יהיה איזה סדק קטן בבלטות, כיסא שבור, מחסן קצת מטונף.
לא בבית ספרנו!
שבוע החופש שלי הפך ביעף לחלום בלהות, ביום חמישי עוד ישבתי בין הגעפעילטעא לצימעס, תוך שאנחנו מרפרפים קלות בהגדה, עברו בראשי מחשבות של חופש רוגע, מנוחה.
לגברת היו תוכניות אחרות, הגעפעילטעא התחלף בבגדי עבודה והצימעס באקונומיקה (לא שזה חילוף כל כך נורא).
יום ראשון - כבר סימן את המפנה, בתפריט השכמה מוקדמת ונסיעה ארוכה ריצוף אפרפר, רובה, סיליקון והרבה שקיות זבל – יום הכנות.
יום שני – לא קל, היא "בעבודה" אני ללא מוצא או תירוצים מוציא את המחסן לדשא, זורק את כל הג'אנקיה ושוטף ושוטף ושוטף ומחזיר את הכל חזרה ואנחנו רק ב – 13:00 בצהריים, ציון הרצף לא איחר להגיע וכמובן שמאחר והיא רצתה לחסוך אני הייתי השולייה שלו, הגעתי למיטה רצוץ.
יום שלישי – החוויה עם ציון נמשכת, פשוט תענוג, אני לא מבין למה בחרתי באקדמיה כשיש מקצועות כל כך מפנקים, האמת, אז מה אם הוא מרוויח פי 4 ממני ובמזומן... עדיף לשבת במזגן ולקרוא את מודעות הספורט של ONE ואני מתכוון ממש לפרטי פרטים כולל המדור הצהוב, גליצ'ים ואפילו טורים אישיים מפניני חוכמתה של אופירה אסייג.
יום רביעי – אקדמיה אקדמיה צריך גם לשרוד... קמתי ישירות לאדי אקונומיקה, ציון כבר עשה את שלו וכעת נותר לאסוף את השברים, תרתי משמע, ניקיונות ואני בדרך לעבוד בקייטרינג, השלמת הכנסה זמנית (רק בעשר השנים האחרונות) – חוזר בשתיים בלילה הביתה.
יום חמישי – קם בשבע בבוקר – נוסע לחיפה – מביאים שידה, שידת החתלה ליפהפיה הקטנה שלנו. אני לא מבין- נגמרו כבר כל השידות בגוש דן?? בשרון? משהו שאפשר להחליף עליו חיתולים בין חדרה לגדרה?? לא, היא חייבת להיות מקורית ולנסוע עד חיפה! היו עוד כמה סינג'ורים קטנים אבל ברמת העקרון היה בשבילי סוג של יום חופש, רק נסיעות של שעות וסחיבות ותשלומים, אין תלונות.
יום שישי – בהודו לא טיילתי אבל סנטו, המנקה ההודי (עם אשרת שהיה) גרם לי להצטער על כך, האוכל שלכם נחמד אבל לא משהו, תעשיית הסרטים חרא, אבל סנטו אוי סנטו למה לא פגשתי אותך קודם. אמנם סגרנו פר שעה ואם לא הייתי שם לזה סוף הוא היה ממשיך לנקות עד יום העצמאות, אבל הבן אדם יודע לנקות, הוא הגיע למקומות שלא ידעתי שקיימים בבית, שוב תודה – יום נקיונות הכנה לסיום– מריחים את הסוף.
יום שבת – קרעתי את התחת כל השבוע, בשבת רציתי להזמין חברים, לגיטימי, נחשו שוב, לא לדעתה! איזה פרצופים קיבלתי פשוט תענוג, בסוף היה נחמד, הפלאנו בפיצות הום מייד במגוון טעמים אלכוהול משובח והקינוח המושלם כמו שאני אוהב גלידה מפוצצת תוספת בקערה גדולה באכילה משותפת – סיום משביע רצון.
יום ראשון – חזרה לשפיות – חוזרים לעבודה, איזה שקט, אחרי שבוע כזה אופירה אסייג נראית כמו מינימום נחמיה שטרסלר, איזו כתיבה, אילו מילים, ב. מיכאל ילד לידה!
אז משה, תודה לך על שבוע מקסים, מאוד נהניתי היה באמת פורה ומפרה וזה עוד לפני שאמרנו מילה על המצות, לא שאנחנו אוכלים את המלט הזה ולא שוויתרנו על אפיה ביתית, אבל זה בהחלט מצמצם את האפשרויות בחוץ.
בקיצור, עשה לעצמך טובה משה, תשאר בורקס, זה הרבה יותר כיף.
לקיראה נוספת אודות שבוע 33 להריון >>