'אמא, היה לי כל כך כיף בחופש' היא אמרה פתאום באמצע ארוחת הערב.
לא נסענו, לא טיילנו.
כמעט כל הזמן היינו ביחד, שלושתנו תחת קורת גג אחת.
אירחנו בבית את ליל הסדר, בישלנו המון, עבדנו בחול המועד, סידרנו את כל הבית, ניקינו, הוצאנו דברים מהמחסן, החזרנו דברים למחסן, מיינו, כיבסנו, תלינו, קיפלנו כפול אינסוף.
איקאה. פעמיים. תיקנו דברים שחיכו בסבלנות עד שיהיה לנו זמן, קדחנו, התקנו, הקלטנו עוד פרק לעונה השנייה של הפודקאסט. ביקרנו את המשפחות, אירחנו את אמא שלי שהגיעה לשחק איתה, בישלנו המון.
ישנו בכל יום עד מאוחר, התפנקו בארוחות בוקר משותפות, איטיות, כיפיות. שתינו קפה בנחת, שלושתנו (היא שותה חלב שקדים, הוא אספרסו אני הפוך).
ראינו סרטי דיסני ביחד ולחוד, ישנו צהריים, רבנו, השלמנו, בכינו, צחקנו בטירוף, התחבקנו, הם עשו תור-תור בלמסז' לי את הגב ההריוני הכואב.
היא גילתה משחקים ששכחנו, חומרי יצירה שכמעט זרקנו, שעות ארוכות בילתה בחדרה, לבד, חופשייה. הלכנו לישון מאוחר, בלי שעון מעורר. מרחנו לק, על כל אצבע צבע אחר. גם ברגליים. התאפרנו, עשינו אחת לשנייה תסרוקות. היא התחפשה לאנה ולאלזה והסתובבה כך בבית ימים שלמים. וגם בפיג'מה. כולנו.
לא נסענו למקומות מיוחדים, לא ראינו נופים, לא ביקרנו במקומות חדשים. היינו ביחד בתל אביב ביום סידורים. היה כל כך כיף בחופש הזה, גם לנו, גם לה.
בגן ביקשו להביא תמונה של מקום בארץ בו ביקרנו וטיילנו בחופש. היא צילמה עם אמא שלי בטלפון פרחים וציפור בגינת שעשועים. זה לא הרי גולן המרשימים, או נוף כנרת מהפנט, לא שקיעת מדבר עוצרת נשימה, אבל זו תמונה מהחיים הכי יפים שאפשר לבקש.
שקט ושלווה.
חופש.
