כשאת מגיעה אלינו לביקור את יודעת שמחכים לך הרבה דברים טעימים במטבח של גוגי וסבוש - ככה את מכנה אותו. את אוהבת לאכול הרבה דברים, אבל יותר מכל את אוהבת לאכול שוקולד. וזה כבר לא קשור אלינו, אלא לגנים שקבלת מאבא שלך - המכור לשוקולד.
לפני שבוע, לקראת סוף השבת, לאחר שפתחת את הארון במטבח מספר פעמים ולדעת ההורים שלך אכלת יותר מידי שוקולד, לקחתי אותך לעשות אמבטיה מפנקת.
קצף, ברווזנים שטים במים, צדפים מהים , מים חמים , סבון ריחני - כל מה שאת אוהבת.
כשהוצאתי אותך מהמים עטופה במגבת הוורודה , עשינו את הטקס הקבוע בו אני מחבקת אותך חזק ואנחנו עוברות ברחבי הבית המחומם ושואלות מי רוצה חבילה למכירה? אותך אני לא מוכרת לאף אחד...
לאחר שלבשת את הפיג'מה פתאום ראית על המדף שתי קוביות שוקולד עטופות בנייר חום מנצנץ. "מה זה?" שאלת אותי. המחשבות שלי חלפו במהירות מסחררת.
מה אענה לילדה? איך אני אגיד לה שזה שוקולד ואומר לה שאי אפשר לאכול שוקולד אחרי שמצחצחים שיניים. איך אומר לילדה את המילה לא? אז אומר לה שזה שוקולד ואתן לה כשתבקש? אבל אז אסתבך עם ההורים שלה...
"זה משהו של גדולים" עניתי לה.
"זה חריף?" שאלה הקטנה.
"כן ממי זה מאוד מאוד חריף" עניתי.
הקטנה התרצתה ופנתה לעיסוקיה ואני ניצלתי.
סליחה Sunshine שלי שעבדתי עלייך אבל זה יותר פשוט מאשר לומר לך לא וגם יותר פשוט מלהרגיז את ההורים שלך.
נ.ב עדיין לא ספרתי לכם שביום שהחלטתי שאני לא מחנכת את הקטנה החלטתי שאני בהחלט מכבדת את החינוך שההורים שלה מקנים לה.
לטורים הקודמים של גוגי במגזין:
יומנה של גוגי: מלחמת הוירוסים >>
יומנה של גוגי: שקדי מרק בסלון >>