השאלה הזו... אני נתקלת בה הרבה.
אז איך זה מרגיש?
וואלה, זה מרגיש מעולה.
שבוע 36 עם ילדה בת שנה ו-3 חודשים מהממת, מפתיעה, חכמה, נבונה, שקצת מקשקשת והרבה מאירה את החיים שלנו בכל הטוב שיש, בגובה של כמעט 80 ס"מ מרוכזים מתיקות, חיות, שמחה, אור והרבה נחת.
ואיך... את מסתדרת? ומה בעלך? הוא עוזר?
ברוך השם אין תלונות, משפחה מתפקדת.
כולם מחפשים איפה לא טוב, אז אני אשמח יותר להרגיע.
החיים דינאמיים, לא תכננו אותם בצורה הזו, פשוט זרמנו.
בעוד 3 שבועות בערך (אמן ואמן וטפו טפו טפו) יגיח לעולם תינוק קטן, המוכר למקורבים כ"מסי", נקווה שבלידה קלה טובה ושמחה בדיוק כמו אחותו שנולדה לפני שנה ו-3 חודשים.
או אז נהפוך למשפחה בעלת 4 נפשות, אבא, אמא, הדס ותינוק קטן.
אבל עד אז אפשר להשאיר את כל התהיות, המחשבות, החששות, ה..."מה יהיה? ואיך תסתדרי? ומה עם בעלך? ועוד מיליוני השאלות הנדחפות בצד.
אפשר להפסיק להעמיס על המערכת שגם ככה היא כבר כבדה פיזית, עייפה מלא מלא, רוצה לישון חצי מהיום - ויחד עם זאת יוצאת לעבודה ב-7:00 חוזרת ב-16:00 לגן, משם לגינה, הביתה, ארוחת ערב, מקלחת סיפור ולישון וממשיכה לתפקד כאילו 11 בבוקר אחרי מנת קפאין חזקה מאוד ושום דבר לא יעצור אותה!
אז תודה על ההתעניינות, הדאגה והכל ואם באמת אבל ממש מעניין אותך אם יש משהו שאפשר לעשות...
אז כן, יש לי לקפל 5 מכונות כביסה ומתאים לי ממש להתפנק בכוס קפה ומשהו טעים לאכול כי פשוט נגמר לי הכוח לעמוד ובא לי פינוק קליל.
בסדר?