בין כל הדברים המגעילים, אין ספק שתולעים מקבלות מקום של כבוד בשורה הראשונה, הרבה לפני ג'וקים (אם תשאלו אותנו). אבל כשהן מגיעות אלינו הביתה, אין לנו ממש את הפריבילגיה להתעלם מהן.
אם כבר עברתן את הסיוט הזה בעבר, או שאתן חוששות שיש מצב שהוא הולך לקרום עור וגידים בעתיד (הקרוב ממש), זה בדיוק המדריך המפורט שאתן צריכות. לקרוא, לגזור ולשמור והלוואי שלא תצטרכו להשתמש בו לעולם.
מי אני
התולעים הנפוצות ביותר המגיעות לביקור אצלנו נקראות "תולעי סיכה", או "תולעי מחט", מכיוון שהן דקות כמו סיכות/מחטים, בצבע לבן. זיהום על ידי תולעים נפוץ מאד במדינות מפותחות, למרות שכולנו היינו רוצות לחשוב אחרת.
איך נדבקים?
מילת המפתח פה היא הגיינה. ואחריה פעוטות שעוד לא הפנימו את המשמעות שלה. תשמחו לשמוע שהתולעים גדלות רק אצלנו בני האדם, ההדבקה לא נעשית דרך חיות (אי אפשר להאשים את חיות המחמד) או חול לא נקי בגן (ביוש אגדה אורבנית) והיא מתבצעת מאדם לאדם באמצעות ידיים לא נקיות ובגדים ומצעים נגועים.
כשאדם נדבק הוא בעצם בולע או שואף ביצים של תולעים, הן מגיעות למעיים שלו ושם הן בוקעות. את הביצים שלהן הן יטילו בפי הטבעת, הטלה המתרחשת בלילה ולכן לרוב יתגלו בדיוק באמצע הלילה, בהסתכלות מעמיקה לאזור המדובר.
הגיל השכיח להידבקות בתולעים הוא 5 עד 10. ילדים קטנים יותר שידבקו בתולעים סביר להניח שיקבלו את הירושה מאחיהם הגדולים, שנוגעים בהם עם ידיים לא נקיות (כלומר מזוהמות בביצי תולעים) או דרך כל אדם אחר שנגוע בתולעים ולא הקפיד על שטיפת ידיים.
אבחון
אם הילדים מתחילים לנוע באי נוחות, מתעוררים בבכי בלילה, מתגרדים באזור הישבן ו/או הפות ומתלוננים על כאבי בטן - יש לכן סיבה לא רעה לחשוד שיש פה תולעים.
יש לא מעט אגדות על הגילוי שלהן, רובן כוללות מארבים ליליים ופנס. הן נכונות, אגב, כי בלילה התולעים נוהגות לצאת מהמעי אל אזור פי הטבעת על מנת להטיל שם את הביצים (ואז אנחנו תופסות אותן על חם!) אז פשוט קחו פנס, שימו שעון מעורר לאמצע הלילה (במידה ולא התעוררתן לבד מבכי אומלל) וצאו לדרך. בנוסף, אפשר לבקש מהילד לשכב על הגב או על הצד כשהוא מקפל את הברכיים לכיוון החזה ואז להציץ באזור פי הטבעת.
במקרה ויש תולעים סביר להניח שתראו מעין חוט לבן שזז באזור. לעיתים תוכלו להבחין בתולעים בצואה ואם לא ראיתן במו עיניכן את התולעים אבל כל התסמינים מעידים שהן כנראה שם, תוכלו לעשות בדיקת צואה בה ניתן לבדוק הימצאות ביצים.
עוד טריק שעובד לנו תמיד במידה ויש בכי בלתי מוסבר באמצע הלילה ואנחנו חושדות בתולעים אבל לא מוצאות עדויות לכך הוא לקחת גיגית פלסטיק, למלא אותה במים נעימים, לשפוך בפנים חצי כוס סוכר ולהושיב את הילדון בתוכה, כשהטוסיק טובל בתוך המים למשך כמה דקות ארוכות. הסוכר ימשוך את התולעים לצאת החוצה ונוכל לראות אותן אחר כך צפות במים. לא לשכוח להרתיח את הגיגית לאחר מכן!
כאבים
חוץ מזה שזה באמת מאד מגעיל, אתן יכולות להירגע ולפחות להתנחם בעובדה שזה לא ממש כואב. מה שכן, הן גורמות לגירוד ואי נוחות בפי הטבעת, שנוצר בעקבות תגובה דלקתית של העור במפגש עם התולעים והביצים. אם במעיים יש כמות ממש גדולה של תולעים, לפעמים זה יכול לגרום לכאבי בטן או בחילות.
טיפול sos באמצע הלילה
אז הטריק עם הגיגית ומי הסוכר עוזר גם בטיפול חירום ובהרגעה כי בעצם כל התולעים שמציקות ומגרדות יוצאות ככה מהגוף. בנוסף, כדי למנוע מתולעים נוספות לצאת החוצה במהלך הלילה אפשר למרוח שכבה עבה עבה של חמאת שיאה או כל משחת החתלה על פי הטבעת וככה בעצם לחסום אותן, עד לטיפול התרופתי שנוכל לקבל בבוקר. טיפ של אמהות מנוסות: אין צורך להגיע פיזית עם הילדים לבדיקת הרופאה, טלפון אחד למרפאה יסדר לכן מרשם לתרופה המבוקשת.
טיפול
הטיפול הרפואי השכיח היותר לטיפול בתולעים הוא בכדור המגיע גם כסירופ בשם וורמוקס. מהתרופה הזו נוטלים מנה חד פעמית והיא מחייבת מרשם כמובן. מאחר שהביצים והתולעים הצעירות פחות רגישות לתרופה הזאת, לפעמים יהיה מומלץ לחזור על הטיפול שבוע לאחר מכן, וגם זאת כמובן בהתייעצות עם הרופא המטפל. לרוב הרופאים ממליצים לכל בני הבית הבאים במגע עם הילד לנטול גם וורמוקס - לשיקולכם כמובן.
הרפואה הטבעית מציעה גם היא שלל פתרונות לתופעה, ושם, כחלק מתפישת העולם, יש חשיבות גם לנקיטת רופאה מונעת - כלומר להרבות במזונות שמלכתחילה ימנעו התנחלות של תולעים בגופנו, כגון שום, גזר, בצל וג׳ינג׳ר. במקרה של הידבקות הם ממליצים על אכילת מזונות שיסלקו את התולעים ממערכת העיכול כמו שום טרי, או זרעי דלעת לא קלויים (מומלץ לצרוך כ־40 זרעי דלעת ביום) אותם אפשר לטחון ולערבב עם קצת טחינה או סילאן. קיימים גם תוספי תזונה יעילים ותמציות צמחים אותם תוכלו למצוא אצל אנשי מקצוע (בלבד!) שיוכלו להרכיב לכם פורמולות, אותן אפשר להפוך גם לסירופים עבור הקטנים.
אז אחרי שהתארגנתן על הסירופ, או הצלחתם לשכנע את הילד לבלוע שן שום (בשום פנים ואופן לא לדחוף שום לפי הטבעת כפי שהרבה עצות סבתא גורסות!), הדבר הבא שאתן הולכות לעשות זה כביסה. חשוב לכבס בטמפרטורה של 40 מעלות לפחות את כל הבגדים, המצעים והמגבות שהילד היה איתם במגע - או פשוט לכבס את הכל. ביצי התולעים יכולות להימצא בבגדים ולגרום להדבקה חוזרת שאנחנו ממש ממש לא רוצים.
היום שאחרי, האם מותר ללכת לגן?
על פי הנחיות משרד הבריאות אין כל מניעה ללכת גן כל עוד הילד מקבל טיפול תרופתי מתאים. לכן, במידה וגיליתן תולעים באמצע הלילה יש להתחיל בטיפול התרופתי בהקדם ורק אז ניתן לחזור לגן. מכיוון שמדובר בעניין סופר מדבק כמובן שמומלץ לעדכן את צוות הגן כדי שיקפידו יותר על היגיינה בגן ויידעו את שאר ההורים שהתולעים הגיעו לבקר בגן. כך גם שאר הורי הגן יוכלו להיות במעקב, לטפל במידת הצורך וכך למנוע הדבקה חוזרת. וחוזרת.
ואיך עוד נמנע הדבקה חוזרת?
1. חשוב להקפיד על גזירת ציפורניים; הביצים מסתתרות מתחת לציפורניים וכך הן עוברות באמצעות מגע מאדם לאדם.
2. הקפדה על היגיינה; תזכירו שוב ושוב (ושוב) לקטנים לשטוף ידיים עם סבון אחרי כל ביקור בשירותים ולפני מגע עם מזון. גם אתם וכל מי שבא במגע עם הקטנים חייב להקפיד על שטיפת ידיים לפי הטיפול הילד.
3. מגבת אישית; בבית זה ברור לגבי מגבות הגוף, אבל תנסו להפריד גם ביו מגבות הפנים והידיים. אפשר להתארגן על חבילת מגבות קטנטנות אותן תציבו בחדר הרחצה וכל אחד ייקח לו מגבת ויזרוק אותה לסל כביסה בתום השימוש. כביסה עדיפה על תולעים, בוודאות. בגן רצוי וכדאי להשתמש במגבות נייר חד פעמיות ולא במגבת מבד חלילה, שתעביר את כל המי ומי מאחד לשני.
4. הפרדת מקלחות; אם היה לכם מקרה הידבקות בעבר או שיש בסביבתכם שמועות כאלה (גן, חברים) כדאי לעשות הפרדה במקלחות בין הילדים בבית, כי גם באמבטיה ביצי התולעים יכולות לעבור מאחד לשני.
+++
בדיוק בזמן העלאת המדריך לאתר, הופץ הסרטון המקסים הבא, בו קריסטין בל הסופר-מאמא משתפת בפתיחות על חוויות התולעים אצלה בבית. אז זה קורה גם לכוכבות הוליוודיות נוצצות, מה אנחנו נגיד... שווה צפייה:
