בסגר הראשון, עת ישבתי בבית קצת משועממת, החלטתי להוציא את צבעי המים שלי מהארון ולצייר קצת. מדובר בצבעי מים איכותיים של ״סנט פטרסבורג״ שקניתי בשנה א׳ בלימודי העיצוב כחלק מדרישת קורס ציור. המרצה, האמן שיר שבדרון, הבטיח לנו שכל שקל סטודנטיאלי שקשה לנו לשלם עכשיו על הצבעים היקרים ישתלם לנו ויעניק לנו חווית ציור והצלחה שלא הכרנו.
ואכן אחרי מאמצים לא פשוטים רכשתי את הצבעים והתחלתי לצייר וכמו שהוא הבטיח, זו הייתה חוויה אחרת ששינתה את כל מה שחשבתי לגבי צבעי מים. הפיגמנטים העזים, השקיפויות שנוח ליצור, מעברי הצבעים החלומיים - ציירתי יפה כמו שלעולם לא חשבתי שאדע. הוא גם הבטיח לנו שהצבעים האלה עמידים והשביע אותנו שתמיד נשמור אותם, כי הם לא מתקלקלים לעולם, מקסימום יגיעו אליהם נמלים שירצו לאכול את הדבש שיש בהם. וכך עשיתי. לצייר הפסקתי אבל הם תמיד היו שם בארון, כאילו צפו את מרץ 2020.
--
פרסתי מולי את הצבעים, נייר, מכחול והנחתי כוס מים.
לי הגיעה וביקשה להצטרף. נתתי לה דף, מכחול וכוס מים משלה והדגמתי לה איך לעבוד איתם. היא הייתה כבר בוגרת, ילדה כמעט בת שש, אחראית ובעלת מיומנויות. שמחתי שהיא רוצה לצייר איתי.
אן לעומת זאת הייתה בת כמעט שנתיים ופחדתי שתהרוס לי את הצבעים היקרים והחשובים לליבי ולכיסי. אז כשהיא באה לבדוק מה אנחנו עושות, הוצאתי עבורה צבעי גואש ״של ילדים״ שהיו לי בבית, אבל זה לא ענה על רצונותיה. היא רצתה *בדיוק* כמו שלנו. אז נתתי לה לצייר בצבעים שלי. היא ציירה בעניין, סיפוק ושמחה אבל אני קצת נעצבתי כשראיתי איך היא מערבבת בין הצבעים שלי ומעמיסה תועפות פיגמנט יקר על המכחול.
כדי לתת לה חווית צבעי מים משלה (מותאמת גיל, ככה חשבתי אז) הזמנתי עבורה סט של צבעים באחת מחנויות היצירה שעשו משלוחים הביתה. הם היו זולים, פשוטים ואמרתי לעצמי שהנה, הגיעו הצבעים שהיא יכולה להתנסות בהם בצורה חופשית, לעשות מה שבא לה וליהנות.
הנחתי בפניה את הצבעים החדשים, כוס מים, נייר ומכחול.
היא לקחה את המכחול, טבלה במים, נגעה בצבע, בדף,
והלכה. לחפש ריגושים מעניינים יותר.
ואני הבנתי שטעיתי. אבל לא ידעתי בדיוק מה עשיתי לא נכון.
ניגשתי לצבעים שלה, טבלתי את המכחול במים, נגעתי בצבע, בדף - והבנתי הכל.
״הטוב ביותר, לקטנים ביותר״
(מריה מונטסורי)
אחד מציטוטי מריה מונטסורי האהובים עליי ביותר (וגם קצת פחות מוכרים, שזה תמיד נחמד לגוון) עוסק בחשיבות הרבה שיש לסביבה אסתטית, יפהפיה ותקינה, ובה חפצים טובים ואיכותיים שנועדו לשימוש הילדים שלנו. חפצים שמתאימים לגודלם, ליכולות שלהם, מלאים ביופי ונוחות. חפצים שמכבדים אותם ומעניקים להם תחושת ערך.
אין הכוונה לפשוט עכשיו על זארה הום, דולצ׳ה וגאבנה קידס ולהעמיס מכל הבא ליד אלא להכיר בחשיבות שיש באיכותם וטיבם של החפצים שאנחנו מייעדים לשימוש הילדים שלנו ורצון ליצור תחושה של הצלחה ולמנוע מלהפוך עבורם למכשול, ממש כמו ששיר המורה לציור רצה עבורנו, הסטודנטים שלו.
מכירות את זה שמגיע הביתה איזה צעצועי פיצ׳פקס זול שממלא את הילדים בשמחה ואושר ואחרי כמה שניות של שימוש הוא מתפרק להם ביד והאושר הופך לבכי גדול?
קרה לי עשרות פעמים ואני בטוחה שקרה גם לכן.
כמה מאכזב זה לקבל מתנה מלהיבה שפשוט לא עומדת בעומס הידיים הקטנות והחקרניות שלהם
איזה מבאס זה לקבל נעליים עם אורות מהבהבים שמפסיקים לפעול אחרי כמה ימים
איזה כאב לב זה לנסות לתפוס כוס פלסטיק שמחליקה מיד שמנונית
ומה עם התסכול בלהרכיב פאזל רק כדי לגלות שחסרים לו שלושה חלקים והוא לעולם לא יכול להיות שלם.
הרשימה הזאת מבאסת גם מבוגרים, אבל לנו לפחות יש כלים כדי לווסת את עצמנו ולהתמודד עם הקשיים האלה, שקורים כל הזמן - זה חלק בלתי נפרד מהחיים. אבל לילדים אין, ולכן אחד התפקידים שלנו הוא לייצר עבורם סביבה מתאימה, נינוחה ועם מינימום תסכולים.
(הערת אגב כי יש סיכוי שהשאלה הזאת קופצת - אבל איך הם ילמדו להתמודד עם תסכולים? הרי זה חשוב!
התשובה היא שהתסכולים תמיד יהיו גם במסגרת סביבה עם כוונה להפחית למינימום את התסכולים האפשריים, תסכולים הם חלק בלתי נפרד מהחיים ואי אפשר לחיות בלעדיהם).
אז איך אפשר ליישם את המשפט היפה הזה בבית ולדאוג לטוב ביותר עבור הקטנים ביותר?
זה לא עניין של כסף או תקציב. זה עניין של מודעות וכוונה, או כמו שניסחה את זה בצורה מדהימה הטריינרית שלי בלימודי מונטסורי, היידי פילפארט (דמיינו את זה במבטא בריטי כבד): ״הרבה אנשים חושבים שמונטסורי זה משהו לבעלי כסף
ושצריך רק עזרים מונטסורים כדי לתרגל מונטסורי - זה אבסורד!
אפשר לעשות מונטסורי בכל תרבות ובכל תקציב
זה לאמץ אנושיות ולהבין את ההתפתחות האנושית״
1. נוציא מהבית כל חפץ שבור, מקולקל או בלוי
חפצים שבורים מפרים את ההרמוניה, הם יוצרים אזורים של ״לא״ שמובילים לתסכול - לא לגעת בדלת השבורה של הארון היא תשרוט אותך ותפצע, אל תקחי את הכוס הזאת היא סדוקה וזה מסוכן - ומשפיעים על האווירה בבית.
2. נוודא שכל המשחקים שיש לנו בבית תקינים, מכילים את כל החלקים וניתן לשחק בהם באופן מלא
כן, זה כולל את פאזל ה240 חלקים שקיבלנו בירושה מהאחיינית, נשב בעצמנו ונרכיב אותו כדי לוודא שכל החלקים שם, לפני שנגיש אותו לילדים.
3. נוודא שכל חפץ שילד נוגע בו כדי לבצע פעולה מסוימת - מתאים לפרופורציות ולמשקל שלו
אני לא יודעת אם אי פעם יצא לכן להשתמש בכלי עבודה אבל לי יצא המון (תודות ללימודי העיצוב שאילצו אותי לבלות שנה שלמה בסדנת נגרות) ובכל פעם השתגעתי עד כמה כלי העבודה שהיו שם לא מתאימים לידי האישה שלי וכמה כוח ומאמץ אני צריכה להפעיל כדי להחזיק למשל מקדחה בצורה יציבה ושרוב האנרגיות שלי הולכות על זה ולא על פעולת הקידוח, בה הייתי יכולה להיות ממש מעולה אם היו ברשותי הכלים המתאימים לי.
4. נדאג תמיד לקרקע יציבה
בין אם הילדה שלי עומדת על שרפרף, מגדל עבודה, יושבת על כיסא - תמיד אדאג לכך ששתי כפות הרגליים שלה יהיו יציבות על הקרקע. יציבות מעניקה איזון מעניקה ביטחון מעניקה הצלחה - וזו החוויה שאני רוצה לייצר.
5. נדאג ליופי, יופי אמיתי ומרחיב לב
עבור הדיירים הקטנטנים בעלי המוח הסופג שסופג הכל הכל הכל זה קריטי, הרבה יותר ממה שאנחנו המבוגרים יכולים להבין.
וכן, אפשר לצאת מהמשוואה שיופי בבית = כסף. כשהבית מסודר, כל דבר במקום שלו, אין חפצים מיותרים שיוצרים עומס, יש על שולחן האוכל אגרטל קטן עם 2-3 פרחים, כמה תמונות נחמדות תלויות בגובה העיניים של הילדים, איזה עציץ מתוק, בטטה ואבוקדו מושרשרים בצנצנת - לגמרי דאגנו לטוב ביותר עבור הקטנים ביותר שלנו.
6. נעניק את המקור ולא את החיקוי
ממש כמו בדוגמה של צבעי המים - ההבדל בין צבעי המים האמיתיים והטובים לבין צבעי המים שמיועדים לילדים כל כך משמעותי, עד שעדיף בעיניי לא להגיש בכלל צבעי מים - אם אין אפשרות להגיש את המקור.
ההחלטה לשתף אותן בצבעי המים היקרים שלי הוכיחה את עצמה: שתיהן אוהבות מאוד לצייר בצבעי מים, הן בוחרות שוב ושוב לצייר בהם ומשתפרות מפעם לפעם. הן לא היו מגיעות למיומנות ולרמה הזאת אם לא הייתי מאפשרת את החוויה הטובה והאמיתית הזו ותהליך הלמידה הזה בעיניי שווה את הכל!
אם נחליט מראש להוציא כסף רק על הדברים האמיתיים והאיכותיים שרלוונטים לאורח חיינו ולתחומי העניין של הילדים שלנו, נחסוך את כל ההוצאות על החיקויים שלא באמת עובדים - נקבל בתמורה פריטים שמחזיקים מעמד שנים. אותו דבר לגבי כלי נגינה, כתבתי על זה באריכות כאן >
--
כמו הרבה דברים בעולם המונטסורי, ציטוט קטן של כמה מילים מעורר מחשבה עמוקה והמון דרכים שונות ליישם. אבל אין כאן אמת אחת, אם התחברתן כמוני למשפט הזה והייתן רוצות לאמץ אותו לחיים שלכן - קחו את המילים שלי כהמלצה ומשם תחפשו את הדרך הייחודית שמתאימה למשפחה שלכן ורק אליה.
רוצות לדבר איתי על מונטסורי בבית? להתייעץ?
מוזמנות ליצור איתי קשר באינסטגרם >
