מכירות את זה שהילד חוזר מהגן, סימנים של נשיכה על היד או הרגל והמחשבות מתחילות לרוץ בלי הפסקה? הצעד הבא הוא כמובן טלפון זועם וחרד לגננת וניסיון להבין מה קרה, מי עשה מה, והאם הוא מוגן בכלל.
מכירות גם את זה שקוראים לכן לשיחה? הגננת מסבירה שהילד שלכם מתקשה קצת בגן, נוהג לנשוך ילדים כשהוא כועס ומתוסכל? קשה לו להתמודד?
אתן יושבות על כיסא קטן בפגישה עם צוות הגן, מבוישות לעיתים, מאוכזבות, כועסות על המערכת שלא מצליחה להחזיק אותו או ללמד אותו שאפשר גם אחרת ואולי גם כועסות על עצמכן, כי איך הגעתם למצב שהילד הקטן והמתוק שלא מזמן רק יצא לעולם, הופך להיות חסר שליטה ופוגע ככה שהוא לא עומד בציפיות או הפנטזיות של ה-״הילד המושלם״?
מכירות? בטח מכירות, כי זה קורה לא מעט וזה יותר שכיח ממה שנדמה. נשיכות בגילאים הצעירים היא תופעה ידועה, שעשויה לנבוע מסיבות שונות.
כמו בכל התנהגות של ילדנו, בין אם בגיל צעיר ובין אם בגיל בוגר יותר, על מנת להגיב באופן יעיל ותואם, חשוב להבין מה המקור להתנהגות ומה מניע אותה. אז כדי לעשות סדר, בואו נדבר על זה:
+++
1. עניין של גיל: נשיכות הינו דפוס שכיח יותר בגילאים הצעירים (שנה וחצי-שלוש) מאשר בגילאים הבוגרים.
2. תקשורת: נשיכה היא פעולה פיזית, טבעית, שעשויה לנבוע מסיבות שונות: בגילאים הצעירים, נראה אותה יותר בקרב ילדים ששפתם אינה מפותחת עדיין ומתקשים להביע עצמם במילים. באין מילים ובייחוד וכמובן ברגעי תסכול ומשבר, כאשר הם זקוקים למשהו, כועסים על משהו או חרדים ממשהו הם עשויים להשתמש בנשיכה ככלי (לא מווסת) לשחרור התסכול. נשיכה כאמור היא דפוס של שחרור תוקפנות.
3. קושי בוויסות: נשיכה גם יכולה לנבוע מקושי בוויסות. ככל שהפעוט גדל היכולת ההתפתחותית שלו לווסת את עצמו ואת דפוסי התוקפנות גדלים.כך שעם הגיל נצפה לראות ירידה בתדירות התנהגויות אלה שתואמות פחות ופחות ככל שהילד גדל, לומד ומפנים איזו התנהגות מקובלת בחברה ולא פוגעת בו או באחרים.
4. קושי בוויסות 2: יש ילדים שרגישים יותר תחושתית. נראה אותם מחפשים אחר מגע או לחילופין נרתעים ממנו. במקרים אלה ההתעסקות סביב מגע ותחושה גדול יותר ויכול גם לבוא לידי ביטוי סביב מגע באזור הפה – כמו הכנסת דברים לפה/אכילת השרוול/מוצץ לרגיעה וכן, גם נשיכה.
5. תגובה: ככל שנבהל מהפעולה, נגיב אליה בכעס, בחרדה או בחשש גדול התגובה עלולה להפחיד גם את הילד ובנוסף לחזק את התנהגותו שמקבלת תשומת לב רבה הן בבית והן בגן (גם אם התגובה שלילית - כאשר היא מייצרת עניין גדול ולחץ של הסביבה - היא תגובה שעשויה לחזק התנהגות).
6. חשוב לזכור: ילד שנושך הוא לא ילד רע. הוא ילד שזקוק להכוונה. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מלמדים אותו שוב ושוב שלא נושכים (כמו עוד דברים שאנחנו מלמדים את הפעוט מהרגע שהוא מתחיל לבחון את העולם). הילד מתנסה ולא תמיד מודע להשלכות של התנהגותו. זה הזמן להיכנס לתמונה. מרימים אותו אם צריך, מפרידים, יוצרים קשר עין ועוצרים את הפעולה. הכל באופן ברור אך לא תוקפני כמובן, אלא לצורך שמירה עליו ועל האחרים ולא כענישה אלא במטרה להפסיק את הפעולה לצד היכולת שלו להפנים ולשנות בהדרגה את הדפוס בעזרתנו.
7. שיקוף: לצד הפסקת הפעולה ואמירה ברורה שהדבר עשוי לפגוע באחרים וגם בו אנחנו במקביל משקפים לו שאנחנו מבינים שקשה לו: שהוא כועס/מתוסכל/מפחד/עייף - לפי המצב כמובן ובהתאם לגילו ויכולותו להבין. בדרך זו אנחנו מלמדים אותו להביע את מה שחש דרך המילים ולא באמצעות הנשיכה.
8. דפוסים: הורה לילד ננשך- חשוב להבין מתי זה קורה, האם זה דפוס שחוזר על עצמו, האם זה תמיד אותו ילד שנושך. גם כלפי הילד הננשך, חשוב להגיב ברוגע ואמפתיה ולא בבהלה שעשויה ליצר לעיתים חוויה קשה עבור הילד אפילו יותר מהנשיכה עצמה (שהיא בהחלט לא נעימה).
חשוב לשוחח עם הילד הננשך לתת לו את התחושה שאנחנו פה לשמור עליו לצד מסר שאומר: אנחנו סומכים עליך ולנצל את ההזדמנות לשיח (תואם גיל כמובן) על איך אני שומר על גבולות הגוף שלי, עומד על שלי, פונה לאיש צוות אם צריך ויודע להגיד לא.
9. עבודת צוות: כמובן שחשוב ביותר לברר עם צוות הגן את סיבת הנשיכה (הן של הננשך והן של הנושך) לבקש להבין מתי זה קורה, האם זה דפוס שחוזר על עצמו ולשתף יחד פעולה על מנת שהילד יבין שכל המבוגרים המקיפים אותו מתגייסים יחד על מנת לסייע לו, לכוון אותו ולשמור עליו. עצם התחושה שכולם רואים אותי ונמצאים כדי לעזור לי, כבר עשויה להפחית את הדפוס ולהרגיע את הילד (הן הנושך והן הננשך).
10. ייעוץ מקצועי: כמובן שאם מדובר על דפוס שקורה באופן יומיומי הן בבית והן במסגרת הגן תמיד אפשר לפנות לייעוץ מקצועי ולקבל הכוונה נכונה בשלב מוקדם בו דפוסים עוד לא מתקבעים והרבה דברים עדיין גמישים וברי שינוי.
>>>>><<<<
רוני זליכוב-לסרי, בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן. פסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי-חינוכי של רמת השרון ובעלת קליניקה לטיפול בילדים והורים, ייעוץ ואבחון.
כמו כן, מעבירה הרצאות וסדנאות בתחום וכותבת מעת לעת.
