כולנו מרגישים כי רמות הלחץ והחרדה מסביב כרגע גבוהות לאור המצב.
זה טבעי וברור - חופש כפוי במפתיע, ילדים בבית, מגיפה שמשתוללת, חוסר וודאות ושליטה סביב המון תחומים ועוד ועוד מפעילים אצלנו את המנגנונים ההישרדותיים הכי ראשוניים שיש.
מה עושים עם זה ואיך נרגעים?
כדי לארגן את המחשבות, התחושות וההצפה שמתרחשת כרגע בכמות המידע ובכלל בואו נעשה סדר.
כהורים, אתם מנהיגי הבית, הדמויות היציבות, אלה שעל גביהם נשענים כרגע הילדים ולכן:
1. לפני הכל חשוב להיות מודעים לעובדה שמעבר להיותנו הורים אנחנו בני אדם שמושפעים כאמור כמו ילדנו מהמצב.
משכך, חשוב לזהות מתי התגובות שלנו כרגע (גם ביחס לשיח בענייני שגרה) מונעות מרמות של סטרס, לחץ ופחד. ברגע שנהיה מודעים, נוכל גם לנסות למצוא דרכים לזהות מתי זה קורה יותר ולנסות לווסת (לתפוס מרחק/הסחת דעת/ייעוץ/שיחה נעימה עם מישהו קרוב/ספורט ועוד).
2. הקורונה בניגוד לאיומים אחרים מוחשיים יותר (מלחמה/טילים ועוד) היא פחות ממשית ברמת הנראות והתחושה. הדבר מייצר תחושה יותר חמקמקה וחוויה של משהו מופשט אך מאיים.
העובדה כי בתי הספר סוגרים שעריהם נובעת למעשה מהחלטה פרו-אקטיבית כזו שתפקידה להדוף ולעצור כל עוד המצב נשלט. על אף חווית האיום הגדולה חשוב להבין כי הפעולה היא מניעתית- מניעה היא פעולה שנועדה לייצר תוצאות חיוביות וכך יש להסתכל עליה ולשדר גם לילדים את אותו המסר.
3. המחשבה שיש חודש לפחות של שהות ממושכת יחד עשויה להכניס את כל המערכת לחוסר שקט, ייאוש ותחושת לחץ. במקום להסתכל כרגע מנקודת מבט של המון ימים עוד לפנינו, כדאי להתבונן על כל יום כיום בפני עצמו ולהסתכל עליו ככזה. התבוננות כזו עשויה לייאש פחות ולהרגיע.
4. כהורים, עיני הילדים נשואות אלינו. שגרה היא דבר חשוב, ממסגר ושומר במקרה של חוסר וודאות. נסו ליצור עד כמה שאפשר מסגרת שתאפשר סדר יום מאורגן מובנה ומותאם לגילאי הילדים.
+++
ועכשיו לילדים? מה ואיך אומרים?
1. הילדים שלא כמונו, מקבלים חצאי מידע. אם הם גדולים הם מגיעים למקורות מידע עצמאית אך באופן שאינו מתוןך תמיד לגילם.
הקטנים ניזונים מפיסות מידע, שיחות מעל הראש, מסכים וחדשות ולא תמיד מבינים במה מדובר.
ידע זה כח וזה גורם מרגיע. נסו לתת לילדים מידע תואם גיל מהימן ונכון מבלי לשתף בנתונים/מסקנות/לחצים נוספים.
2. מושגים: בידוד, וירוס, מגיפה עשויים לייצר גם הם חרדה בקרב הילדים שלא עד הסוף מבינים במה מדובר. הם עלולים לחשוב שישלחו למקום מבודד, שיפגעו, שימותו.
גם פה חשוב לבדוק איתם מה הם מבינים, מה נאמר להם ובאמצעות פישוט המושגים ומתן מידע מהימן לפרק את הפחדים שלפעמים מבוססים על דמיון מפותח וחוסר הבנה הגיוני לאור גילם הצעיר.
3. ניטור רגשות תחושות ומחשבות: מצבי לחץ כאמור מפעילים אצל הילדים כמו אצלנו הפעלה של רגשות ומחשבות שליליות. במידה והילדים נראים חוששים חרדים, מוצפים אפשר ליצור איתם יחד סקאלת רגשות שבוחנת יחד איך הם מרגישים במהלך היום. אפשר לצייר איתם פרצופים תואמי רגש (סמיילי מחייך/עצוב/מפחד/רגוע) ולהתאים יחד למצב.
באופן כזה הם משתפים, מודעים ועשויים להצליח בעזרתכם לווסת את התחושות הקשות. בנוסף קיימות היום לא מעט אפליקציות וסרטונים לתרגול נשימות מרגיעות.
4. קחו את השהות יחד להזדמנות לזמן משותף ונסו גם הסחות דעת נעימות חוץ מהיצמדות לחדשות 24/7: סרטים/חוברות/הפעלות כיפיות/תרגילי ספורט/מסיבת ריקודים/יציאה לטבע (במידה ומתאפשר מבחינת ההנחיות).
5. והומור. לא לשכוח. ילדים כמו מבוגרים אוהבים הומור. הומור מפרק חרדה, משחרר ומקל על תחושות קשות. תכינו מסכות קורונה:), ציירו איך נראית הקורונה, תצחקו עליה, תשחררו איתם את זה.
בהצלחה והרבה בריאות ורוגע לכולם!
>>>>><<<<
רוני זליכוב-לסרי, בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן.
מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית ומטפלת בקליניקה פרטית בהורים וילדים בגישה דינאמית ובגישת CBT תוך התבוננות מערכתית אינטגרטיבית מתמדת.
מייעצת לאנשי חינוך, מרצה להורים וכותבת מעת לעת בפלטפורמות שונות.
