אני מושיטה את כרטיס האשראי הנחשף ותוך כדי גיהוץ, היא מעבירה אלי עוד מבט אחד של ביקורת ותועבה. מה בסך הכל אמרתי?? שאני מעוניינת לקחת איתי את העגלה שהרגע שילמתי בעבורה סכום מגוחך ולא פרופורציונלי!! מבט הביקורת התפתח לכיווץ עיניים, ליקוק שפתיים ואני נשבעת שהיה שם גם מלמול של "בן פורת יוסף" קטן.
אנחנו נתקלות באיום של עין הבישה (כמו שמשפחתו המזרחית של ההוא שלצידי נוהגת לומר) כבר מהרגע שאנו רואות שני קווים על המקלון. במקום להתעסק בהתרגשות הענקית שהקו הנחשף משקף, מתחיל ויכוח עתיק יומין – מתי מספרים על ההריון?!? להורים סיפרנו מייד ומשם הויכוח (שמלווה בדפיקה על לוח עץ יריקות ססגוניות 5 סיבובים מעל הראש אכילת שום , או שזה היה יריקת שום..) בקיצור לויכוח מתווספים (במקרה שלנו) עוד ארבעה אנשים שנקרא להם אמא ואבא, עם שלל אמונות שהם הביאו מהבית. למה בישראל שק הריון משמעותו חבילת אמנות טפלות ופחדים?!? רק כאן כל בחורה מופקרת ואתאיסטית מחביאה חמסה בחזיה ותהילים בנעל כשהיא מגלה את ההריון.
כבר מהרגע הראשון אני מסתכלת על העין בזלזול וצוחקת לה בפנים. הדבר החמור שאני וזה שלצידי נוהגים לעשות, הוא לגלות את השם המיוחל למי ששואל. זה תמיד מתחיל בשאלה תמימה של צד ב " חשבתם כבר על שמות?" וכשאני עונה בחיוך "כן" עוד לפני שאנו מספיקות לקחת עוד ביס אחד מהסלט (לא לדאוג- בלי נבטים חייםגבינה כחולהרוטב על בסיס מיונז ששכב בשמש) היא מיד אומרת "אבל את לא מגלה נכון? זה מביא מזל רע". אני מחככת ידיים מתחת לשלוחן וזועקת בקול רם את השם המיוחל. צד ב' מזדעזעת, מחמיצה פנים וזורקת עגבניית שרי ללוע.
מה קרה לנו? אנחנו לא חברה מתוקנת? ממתי אנחנו ממשיכים להאמין בכשפים?!? הרי כניסה ברגל ימין הביתה זה ממש פאסה, שחור זה אופנתי (בטח שעל פרוות חתול), שום הוא אחד מהירקות הנפוצים ביותר במסעדות שף (קונפי שום אהובי...), מראה שבורה זה הכי וינטג' ובטוח שיש גם איזה מקום בעולם שזה נפוץ לעבור מתחת לסולמות, לשבת בפינות שולחן, לעבור מעל אדם ששוכב על הרצפה...
אתן לא מבינות מה אנחנו מפסידות פה יותר מכל- BABY SHOWER- העין כל כך מפחידה אותנו שאנו מוכנות לוותר על אחת המסיבות הכי שוות ומגניבות שיכולות להיות ומסתפקות בעבודת האלילים שקורת 8 ימים לאחר הלידה.. כמה פרובינציאלי מצידנו.. ותראו איזו עוד מסיבה מגניבה נכנסה לאופנה ובחיים לא תוכל להתקיים בארץ הקודש החוששת שמא תפגע מצוות "פרו ורבו" מסיבה לגילוי מין הבייבי .
אז אני בסך הכל בחורה מודרנית ואמיצה שלא רצתה שחבילת הלידה שלה תגיע כשהיא לא תהיה בבית והחמה תצטרך לסדר אותה. אני רוצה לבחור, לבדוק ולעצב. להיות שותפה בכל פרט קטן ולראות איך החדר שהשקעתי בו הרבה יותר מידי כסף- קם לחיים ומקבל את המראה שאני אוהבת. אני נשבעת, המוכרת בחנות כבר בקשה ממני להסתובב עם הגב לכיוונה ולהצמיד את ידי לצורך אזיקתם. אף אחת מן המוכרות שנתקלתי בהן, לאורך הדרך, לא הבינה לליבי..
סליחה, אני משלמת על דברים ומעוניינת שהם ינוחו בביתי במקום במחסנכם המעופש. וגם אם כתיבת מילים אלה היא פתיחת עין מטורפת – הנה אני כותבת זאת שחור על גבי לבן- אני בהריון! יש לי בת! אני רוצה לקרוא לה אנה! המיטההעריסההעגלההשידה – כבר מוכנים ומורכבים בחדר של התינוקת הקטנה שעתידה להיות לי! אני אלד ביוני! ואני רוצה לקחת את האמבטיה עכשיו - איתי - באוטו!!!
ויסלח לי הבן של פורת יוסף.
לקריאה נוספת על שבוע 29 להריון >>
