מאז שהייתה תינוקת, הייתה עצמאית ובעלת אופי. לא אשכח לעולם יום שישי אחד בצהריים, בו שכבנו מותשים במיטה, מייחלים לכך שתירדם ונוכל לחטוף תנומה קצרצרה. היא ישנה על מזרון הפעילות בסלון (אף פעם לא אהבה את מיטת התינוק שלה) ואנחנו ממש ממול, בחדר שלנו, שומרים על קירבה וקשר עין.
קצת דיברנו, קצת נמנמנו כשלפתע ראינו עגלה נכנסת לתוך חדר השינה. ומאחוריה תינוקת, בת שנה וקצת, מסיעה אותה לעברנו ופוקדת - טיול.
או את הפעם בה הייתי במטבח, שקועה בבישולים, כשלפתע שמעתי רשרוש שקיות ובזווית העין ראיתי יד קטנטנה מוציאה מתוך תיק העגלה חטיף שנותר פתוח מטיול הבוקר שלנו. והנה היא מתיישבת ואוכלת אותו בתיאבון רב. כזו היא, פשוט עושה עבור עצמה. מגיל אפס.
אמא שלי אומרת שהיא מתנהגת ב-ד-י-ו-ק כמוני בגילה. שגם אני הייתי עצמאית ועקשנית והולכת בדרכי שלי. והאמת, שנותרתי כזו עד היום. אבל דמותי כאמא, רחוקה 180 מעלות מדמותה שלה.
כשקיבלתי את התמונות מסשן הצילומים הזה (שצילמה חברתנו האהובה טלי דברת), נוכחתי לראות במו עיניי עד כמה אנחנו שונות. קיבלתי הצצה מהצד לדינמיקה ביננו, לטמפרמנט הכל כך שונה שמתפרץ בתמונות ולא ניתן להסוות אותו.
היא מאלצת אותי להרפות. לסגת מהפרפקציוניזם הטבוע בי ופשוט לאפשר לה להיות.
וזה לא קל. הידיים שלי משתוקקות לסדר לה את השיער. לתקן את הקוקו ולהחזיר את כל השערות הסוררות לתוך הגומייה. המוח שלי כל כך רוצה לבחור עבורה בגדים ונעליים שיהיו במידתה ולפי טעמי. הקול שלי ממש רוצה להגיד לה לעמוד רגע אחד בשקט, להפסיק עם כל הפרצופים האלה.
כל הגוף שלי דרוך, לאתר את הסכנות ולהספיק להזהיר מראש, בעודה מתרוצצות במהירות וצוחקת בקול גדול.
צילום: טלי דברת
זה באמת לא קל לי. אבל החלטתי להיות קרקע עבורה. לתת לה להוביל, בנתיב שלה.
אז אני חושקת שפתיים, לוקחת נשימות ממש עמוקות ומדי פעם מצטרפת אליה. לריצות, לקפיצות, לצחוק המתגלגל. וכשאני שם איתה באותם רגעים, אני מרגישה שוב כמו הילדה שהייתי. ואני כל כך מאושרת. בשבילי ובשבילה.
---
טל מאור זינגרמן, העורכת הראשית והבעלים של המגזין 9instyle היא מעצבת גרפית, בלוגרית ויזמית. נשואה לשי ואמא ללי בת ה-3. מוזמנים לעקוב אחרי חשבון האינסטגרם האישי שלה, שם היא מתעדת את חייה וחיי משפחתה.
