אצל אימהות רבות תקופת ההריון והלידה הופכת לתקופת מפנה בקריירה. מעבר מעבודה ׳אפורה׳ לפתיחת עסק עצמאי בתחום יצירתי, כזה שהלב חושק בו, מאפיין נשים רבות. במהלך עבודתנו על המגזין אנו נתקלות באימהות רבות, חזקות ואמיצות אשר בונות לעצמן נתיב חדש יחד עם חווית האימהות האינטנסיבית. במדור זה נשמח להכיר לכן את אותן.
הכירו את
אפרת לקט ׳אמא מאמנת׳, בת 40, נשואה לאסף. אמא של אביתר בן 11 ואלה בת 8.
ההתחלה
עד לפני 9 שנים עוד עבדתי כמנהלת לקוחות במשרד פרסום מוביל, במשרה מתגמלת ונחשקת. כבר הייתי אמא לאביתר והאמת היא שכשהייתי בעבודה חשבתי שאני אמא גרועה וכשהייתי בבית הרגשתי שאני לא מספקת את הסחורה. רגשות האשם שלי גאו והביטחון העצמי שלי צלל לתהומות, לא הצלחתי אפילו לדבר בישיבות צוות (מנהלת לקוחות, כן?) מחשש שמא יגלו שאני בעצם טיפשה... לקח לי זמן והרבה דמעות להבין שאני ממש חייבת לקחת עזרה.
התחלתי תהליך אצל מאמנת אישית ובזמן שהתחלתי לסדר לעצמי את החיים, הבנתי שבפעם הראשונה, בגיל 32 אני פוגשת את הביטחון העצמי שכנראה עד אז אף פעם לא היה לי.
וכעסתי! הו כמה כעסתי על ההורים שלי, אני צריכה לחכות כל כך הרבה שנים כדי להרגיש מסוגלת ויכולה? ראויה וחכמה? נהדרת ומוכשרת?
בי נשבעתי שאני רוצה לגדל את הילדים שלי להיות בטוחים בעצמם, להרגיש בכל רגע נתון שהם יכולים, במאמץ מכוון, להשיג כל דבר שירצו. רציתי לתת להם כלים להיות בטוחים ומאושרים.
והכי הכי רציתי להיות בעצמי מודל לכל אלה.
במסגרת הנחישות שלי אפילו חיפשתי להם מסגרת חינוכית שתתאים לדרך שעבור אסף ועבורי היתה הדרך היחידה לגדל ילדים עצמאיים, בעלי תחושת מסוגלות גבוהה וביטחון עצמי.
כך מצאתי גן מונטסורי בכפר הירוק, וכשאביתר היה בן 4 הבנו שנינו שבגיל 6 כל הקסם הזה ייעלם, וחייבים להקים לו המשך. הקמנו את עמותת ״דרך הילד״ ופעלנו להקים את בית הספר המונטסורי הראשון בישראל.
יצרנו קשר עם בתי ספר דומים בחו״ל, נסענו לשם, במשך 3 שנים תרגמנו חומרי לימוד ובדרך פגשנו את ד״ר טל בן שחר, מי שחשף אותי לתחום הפסיכולוגיה החיובית. לפני 7 שנים התחום היה טרי מאוד בישראל וטל היה מי שלמעשה הביא אותו לארץ.
התהליך הזה יצר עבורי בעצם את מה שהפך להיות הגישה שאותה אני מלמדת אלפי אימהות, באמצעות כלים משלושה עולמות:
עולם האימון
עולם החינוך המונטסורי
עולם הפסיכולוגיה החיובית
התחלתי לשתף תובנות וניסיונות שלי עם הילדים שלי בדף הפייסבוק הפרטי שלי, מחוברים גרסת לקט. אלה שלי היתה בת שנתיים ושבעה חודשים כשחתכה בפעם הראשונה סלט לכל המשפחה (זה הסרטון שפותח את ההרצאה שלי!), אביתר התחיל לנגן בגיטרה בגיל חמש וחצי (זה הסרטון שסוגר אותה).
התחלתי לשתף את הניסיונות שלי דרך כלים מהעולמות האלו, כמעט באופן יומיומי שיתפתי תובנה, או יישום של כלי על הילדים שלי, שיתפתי את התוצאות שזה יצר ואת ההשפעה עליהם ועלינו כבית. למזלי שיתפתי גם את מה שלא הצלחתי, ניסיונות שלא עלו יפה או שהילדים הגיבו אליהם שלא כמו שציפיתי.
ההתחלה של העסק
לאט לאט התחלתי לקבל פניות לאימון אימהות, אני זוכרת שאימהות שהגיעו אלי לקליניקה שהיתה ממוקמת בבית, בעיקר התרשמו ממידת העצמאות של אביתר ואלה שלי, וגם מהעובדה שיכלו לשבת איתם בסלון עד שייכנסו לפגישה איתי ולפטפט על הא ודא ובגובה העיניים.
האמא היתה נכנסת אלי לפגישת אימון ומיד מבקשת שאאמץ את הילדים שלה, או לחילופין שאעבור לגור אצלה. מה שהתחיל כבדיחה המשיך בעוד ועוד פניות כאלה, עד שברגע מסויים הבנתי שבמקום לפגוש אמא אחת בשעת אימון, אני רוצה לפגוש קבוצת אימהות לתהליך ארוך ומשמעותי וללמד אותן את מה שכבר ידעתי שעובד.
אז התחלתי לכתוב תכנים וסילבוס, לצלול אל עשרות הספרים שכבר קראתי, לסמן בהם שוב וללקט תכנים ומחקרים שיבססו את הכלים שלי ויתנו לה תוקף.
כמי שעבדה במשרד פרסום, ידעתי שאני רוצה לבדוק את עצמי מול קהל היעד ולכן כתבתי פוסט שאני רוצה לפתוח קבוצת מיקוד בפייסבוק , אני רוצה שיהיו בה 100 אימהות שלהן אספר על המוצר החדש שלי - בית הספר אמא מאמנת - והן יחוו דיעה. ביקשתי שכל מי שמעוניינת, פשוט תגיב ותכתוב ״רוצה אני״, 100 הראשונות ייכנסו אל הקבוצה. פרסמתי את הפוסט והלכתי לישון... קמתי עם 183 בקשות הצטרפות לקבוצה שעוד לא היתה קיימת. הייתי בשוק!
מיד רצתי לפתוח את הקבוצה ובה שאלתי אותן הכל. הן החליטו מה יהיה הלוגו והצבעוניות שלו, איזה תכנים ייכנסו לסילבוס הקורס ואיזה לא, הן אפילו החליטו מה יהיה מועד הרצאת הפתיחה ואפילו מה תהיה עלות הקורס.
ומה קורה בו כיום
ביולי שעבר פרסמתי את תאריך ההרצאה הראשונה שלי - 18.08.15. זה פשוט היה יום השלישי הפנוי היחידי במקום שבו רציתי לארח 100 אימהות. יום שלישי, אמצע אוגוסט! הקולות סביבי אמרו לי שאני משוגעת! איזו אמא תגיע להרצאה בג׳ונגל של החופש הגדול?
פרסמתי לינק בקבוצה להזמנת כרטיסים ובתוך 24 שעות אזלו כל הכרטיסים. מאז בכל חודש אני מקיימת את הרצאת אמא מאמנת, בכל פעם אני משנה קצת ומתאימה לדוגמאות שקרו בבית הספציפי שלי באותו השבוע. בכל ההרצאה שלי אני משלבת סרטוני וידאו בהם אני מתעדת את התהליך שהעברתי את אביתר ואלה שלי החל מגיל שנתיים ועד היום.
מאז נפתחו 4 קורסי אמא מאמנת, אימהות שלומדות לדבר את ״שפת האימון״, הן לומדות לשאול שאלות במקום לייעץ, לומדות איך לאמן ילד לחשיבה אופטימית, איך להעניק לו עצמאות, איך להתמודד בעצמן עם אתגרי האימהות באופן יומיומי - כולן לומדות את אותם כלים, אבל כל אחת מיישמת אותם בדרכה - זה היופי! אני לא גורו (כמו שלפעמים בטעות קוראים לי) להיפך! קהל האימהות שמגיע להרצאות ולקורסים שלי הוא קהל חזק! שלא מפחד לעמת אותי לפעמים או לשאול שאלות קשות, שמבקש ממני ביסוס מחקרי והולך לקרוא את החומרים שאני קוראת.
הקורס מלמד את האמהות שפה חדשה, מי שתכנס אל הקורס כבר לא תוכל אף פעם לומר את המילים ״אף פעם״ ״תמיד״ ״משתדלת״ ״הכי טובה״ ״מושלמת״ ועוד. הקורס הראשון הסתיים במרץ האחרון אבל אנחנו ממשיכות אותו ב״מחנה אימונים״ - מפגש אימון חודשי העוסק בדילמות שונות.
איך משלבים אימהות וניהול עסק?
אני מקווה שיעודד אתכן לשמוע שעל פי מחקרים בפסיכולוגיה חיובית ובכלל, אימהות עובדות הן אימהות מאושרות יותר מכאלה שמקדישות את חייהן לגידול ילדים. אז הבחירה של אמא לצאת לעבוד כבר מקנה לה יותר נקודות אושר, ואמא מאושרת פנויה יותר לנהל את המשפחה והזוגיות שלה טוב יותר.
שני כלים אימוניים עוזרים לי לנהל עסק ולנהל את האימהות שלי:
הראשון - ריטואלים!
כלומר, פעולות שחוזרות על עצמן בכל שבוע, ביום ספציפי ובשעה ספציפית.
הן נעוצות ביומן ולא מזיזים אותן.
הנה דוגמה לריטואלים:
חוג אמא - הריטואל הכי מפורסם של אמא מאמנת, יום קבוע, שעה קבועה שאני מבלה עם ילד אחד שלי לבד. הוא ואני. בדרך כלל ניפגש בבית קפה, הרעיון הוא לבסס עם הילד מגיל צעיר הרגל של תקשורת טובה כשאני פנויה אך ורק לו, בלי מסכים ומסיחים.
הבסיס למנהג הזה הוא מחקר ענק שנערך בנושא זכרונות ילדות של ילדים, במקום הראשון זוכרים הילדים את הזמן שבילו עם אחד ההורים בנפרד מאחיהם. מאז אני לא מוותרת על חוג אמא, שלישי בין 16 ל-18 עם אלה ושישי בין 14-16 עם אביתר.
כולם מדברים על זמן איכות שיותר חשוב מכמות הזמן, אני אומרת שאם מבססים חוג אמא שכזה אז אמא יודעת שיש לה פגישה ביומן עם הדבר הכי חשוב לה, הילדים שלה.
(יש לי דייט שבועי קבוע כזה גם עם האיש והחמצן שלי אסף - כל שבוע! ללא יוצא מן הכלל, ויש כזה גם עם חבורת החברים שלנו - שישי האחרון בחודש כולנו נפגשים).
* כדאי לנעוץ ריטואלים גם בעסק, למשל יום ארוך קבוע בשבוע, שאז אמא יכולה מראש לתאם עם האיש שלה שזה היום הקצר שלו... או ריטואל יום פגישות - יום שבועי קבוע שנועד לפגישות בלבד. ככל שהשבוע של אמא בעלת עסק מורכב מריטואלים, ככה היא פרודוקטיבית יותר, זה לא אני אומרת - אלו המחקרים, אני רק דוגמה לזה שזה עובד!
אאוטסורסינג - אם לאמא יש עסק, לא עיסוק או תחביב, אלא עסק רווחי ורציני, היא יכולה להרשות לעצמה לוותר על משימות קלאסיות של בית לטובת זמן שלה עם עצמה, עם האיש שלה או עם הילדים שלה. אם את מרוויחה יותר ממנקה אז קחי עזרה פעם בשבוע ותשקיעי את הזמן שחסכת בעצמך, בעסק שלך, בזוגיות שלך או בילדים שלך.
טיפים ממך לבעלות עסק שהן אימהות
טיפ ראשון: תערבי את הילדים שלך בכל מה שאת יכולה. אם את אורזת מוצרים ושולחת, תני להם לסדר את החבילות (אצלי הילדים כבר כותבים כתובות ומדביקים חותמות ובולים), אם הגעת לאחת ההרצאות שלי בטח פגשת את אביתר מקבל את פני האורחים ומסמן מי שילמה ויכולה להכנס, ואת אלהלי שלי מוכרת את הספרים בסוף ההרצאה. תני להם לחשוב איתך על רעיונות, תציגי להם עבודות שעשית, ספרי להם על פגישות מרגשות, על הצלחות וגם על טעויות. אפשר לאמן ילד לכל כך הרבה מיומנויות כשמערבים אותו ככה...
טיפ שני: רגשות אשם - אני לא אגיד לך ״שחררי״, כי אי אפשר לשחרר אותם, אבל אם תחשבי על הטיפ הראשון ועל העובדה שהילדים שלך מתבוננים בך תוכלי להיעזר בהם להפחית תחושת אשמה.
למשל, אם העסק שלך עונתי וצפויה לך תקופה לחוצה במיוחד, שתפי את הילדים, ספרי להם שאת הולכת להיעדר המון מהבית בקרוב, וגם כשתהיי אולי תהיי פחות פנויה אליהם מתמיד, ספרי להם למה ותני להם אופק מתי זה יסתיים. נסי לשאול אותם איך יוכלו לעזור בתקופה הזו והבטיחי לשמר ככל שניתן את חוג אמא - גם זה מודלינג מעולה עבורם. הנה לימדת אותם מוסר עבודה...
תוכניות לעתיד
אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה, הייתי אומרת שאני רוצה להגיע עם התכנים שלי לאימהות ישראליות בחו״ל, זה אתגר קשה שבעתיים לגדל ילד בתרבות זרה ורחוק מהקרובים. אבל לפני חודש חזרתי מהרצאה בלונדון וממש בעוד חודש אני נוסעת לסיבוב הרצאות וסדנאות בחוף המזרחי בארה״ב. אז התוכנית הבאה שלי היא להמשיך את הקיים, באוקטובר הקרוב אני פותחת 4 קורסים נוספים, חלק מהמקומות כבר נתפסו ע״י אימהות זריזות.
ומה שעומד לנגד עיני תמיד כתוכנית על הוא שכל אמא ישראלית בארץ ובעולם תוכל בלחיצת כפתור ללמוד גם היא את הכלים של אמא מאמנת, אני תמיד מחפשת את הדרכים הנוספות לעשות את זה ויודעת שרדיו או טלווזיה הם אופק וכלי להשיג את המטרה הזו.
מקורות ההשראה שלך
יש לי רשימה שאני קוראת לה ״פי 300״, מושג שלמדתי מד״ר אייל דורון. הרשימה הזו מתעדכנת פעם בכמה חודשים והיא מכילה שמות של אנשים שהם ״פי 300״ ממני בתחום מסויים, כלומר, הם הצליחו במיומנות או בפרוייקט שאני רוצה ללמוד מהם.
אני קוראת על ואת האנשים האלה, במידת האפשר אני נפגשת איתם לשיחה, הולכת להרצאות שלהם, סמינרים שלהם בארץ ובחו״ל, בקיצור עוקבת אחריהם ולומדת, לוקחת מהם משהו אחד בו הם טובים יותר ממני, הצליחו יותר ממני ואני עושה את האדפטציה שלי ומתאמנת להיות יותר טובה.
הנה כמה דוגמאות - ד״ר טל בן שחר, מי שחנך אותי וחשף אותי לעולם המרתק של פסיכולוגיה חיובית, לירון מור, מי שממנה אני לומדת להגדיל את החשיפה שלי ברשת באמצעות וידאו, Marie forleo שאין לי דרך להגדיר אותה, עולם ומלואו של תוכן ואותנטיות, הילה מאור החברה הכי טובה שלי שממנה אני לומדת על זוגיות ומערכות יחסים ואסף שלי - הפי 300 שלי שממנו אני לומדת כל יום משהו חדש.
יום טיפוסי בחייך
אני קמה בבוקר, עוברת על הפייסבוק עוד במיטה -בודקת את הקבוצה הסודית של אמא מאמנת לראות אם יש איזו דילמה שאני צריכה להתייחס אליה.
מתקלחת, מתגפפת עם הילדים (נו טוב, גם עם אסף...), אוכלת משהו קטן, מקפיצה את הילדים אל הכפר הירוק לבית הספר וחוזרת למשרד או ללמד את הקורסים שלי.
במשך שעה אני עוברת על כל מה שצריך להספיק היום עם העוזרת האישית שלי וביחד קובעות יעדי הספק להיום. אני מחלקת את היום למנות של 90 דקות (זה זמן הריכוז האופטימלי של אדם מבוגר). לכל 90 דקות יש מטרה שחשוב לי להספיק. הפסקה של 15 דקות שבה אני עושה פעולה אחרת ממה שעשיתי עד עכשיו, בדרך כלל זה יהיה טלפון למישהו, חברה או תלמידה או לקוחה חדשה.
90 דקות של משימה חדשה ואחריה חצי שעת פייסבוק צהריים + ארוחה קלה.
חצי שעה של קריאה פעילה של חומרים, מאמר, ספר או אתר אינטרנט. אני ממרקרת, כותבת לי הערות, ורעיונות במחברת שיינעצו ביומן, עוברת על מיילים ומוודא שהמשימות הושלמו להיום. בדרך כלל אני כבר מתכננת את היום שלמחרת.
ב- 15:30 אני יוצאת לקחת את הילדים / פילאטיס / זמן פגישות עד 18:00 או מלמדת עד 21:00
לא משנה מתי חזרתי הביתה בלילה, תמיד ולעולם יש שני דברים שיקרו:
סבב הכרת תודה עם הילדים - כל אחד אומר 3 דברים שעליהם הוא אומר תודה היום, אני מתחילה ואז הם.
חצי שעה של אסף ושלי, על כוס קפה...
ולסיום היום אני קוראת ספר או רואה פרק של בני ערובה והולכת לישון ב-23:00 כדי לישון 7 שעות לפחות.
המקום הכי רחוק אליו הגעת
המקום הכי רחוק אליו הגעתי הוא אני. פעם הייתי מאוד רחוקה מעצמי, ניסיתי להיות מה שמצופה ממני להיות, אז התרחקתי מהמסורת המרוקאית עליה גדלתי, התרחקתי מהעיר בה גדלתי (קרית גת), התרחקתי מאוד מהדת על פיה חונכתי, התרחקתי משירים שאהבתי לשמוע כי הם לא היו ״נכונים״ למעמד או לתפקיד שלי, התלבשתי איך שצריך, אכלתי מה שצריך, גרתי היכן שצריך, יצאתי לאן שצריך אבל הייתי הכי רחוקה ממני.
בתשע השנים האחרונות מאז שאני מאמנת אני הולכת הכי רחוק כדי להישאר קרובה לעצמי. קיבלתי המון ביקורת בסביבה שלי בשנים האחרונות על החשיפה שלי את הילדים שלי ברשת, אבל הייתי צריכה להיות חירשת ועיוורת ולהמשיך לדבוק במה שהרגיש לי נכון עבורי, היום אני מבינה שאחרי שאמא צופה בסרטון שאני מעלה בקבוצה הסודית או מראה בהרצאה שלי, היא יודעת בדיוק מה היא צריכה לעשות ולאיזו תגובה לחכות כדי שתדע שהצליחה עם הילד הפרטי שלה.
מהם הערכים הכי חשובים, לאורם את פועלת?
התלהבות - אני עושה רק מה שמלהיב ומרגש אותי כמו ילדה קטנה, לא מלהיב - לא עושה! גם אם אוכל להרוויח עליו הרבה כסף.
מקצוענות - תמיד לומדת, קוראת, חוקרת, יסודית, מעמיקה, פתוחה לשמוע ולקבל ביקורת, להודות בטעויות גם בפומבי הכי פומבי שיש
אותנטיות - לחשוף אותי על כל צבעי וצדדי. לבדוק אם זה נכון לי, מתאים לי, אם זה משקף אותי.
והמסע הזה להיות קרובה לעצמי משתנה ומתפתח בכל יום גם בעסק וגם באופן אישי.
צילום תמונות הכתבה: סטודיו עדיגיטל
צילום משפחת לקט: סטודיו עדיגיטל
לעמוד הפייסבוק של אמא מאמנת >>
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק הסגורה >>
