אמא, צירפו אותי לקבוצת ווטסאפ של הכיתה

בת השמונה וחצי שלי (כיתה ג׳) ניגשה והטילה פצצה:

״אמא, צירפו אותי לקבוצת ווטסאפ של הכיתה״

ולמרות שהלב שלי דפק על 200, שמרתי על ארשת פנים רגועה ואמרתי לה שהיא יכולה להשתתף בקבוצה, אבל אני מבקשת להצטרף לשם, כאמא מלווה.

 

היא הסכימה ואפילו שמחה.

 

עדכנה את החברות שאמא שלה מבקשת להצטרף.

הצטרפתי ושתי דקות אחר כך - הילדה שפתחה את הקבוצה הוציאה אותי ממנה וחסמה.

עדכנתי את מחנכת הכיתה ובמקביל את ההורים בקבוצה של ההורים וזו הייתה תגובת אביה של אותה ילדה:

 

״ערב טוב. הילדה פתחה קבוצה לה ועוד שלוש חברות.
הוזמנו מצטרפים חדשים שהילדה לא הכירה והיא ניקתה את הקבוצה ממשתתפים לא רצויים. לכן טל הוצאה מהקבוצה על ידי הילדה שלא זיהתה אותה.
בתכנים אין ביריונות או פרטים מדאיגים.
הורים לא הוזמנו.
אנחנו מרשים ל(ילדה) להשתמש בוואטסאפ ואנו לא חברים בכל קבוצה שהיא חברה בה. כמו-כן, לא אצטרף לקבוצה שהבת שלכן פתחה עם חברה שלה״.

 

חתיכת הודעה.
 

ערב טוב. הילדה פתחה קבוצה לה ועוד שלוש חברות.
נכון.
ככה בדיוק זה מתחיל. נפתחת קבוצה בשם הכיתה, ביוזמה של אחת הבנות.
מייסדת הקבוצה מוסיפה שלוש חברות וכל אחת מוסיפה חברות נוספות מהכיתה עד שבסופו של דבר מתקבצות כל הבנות של הכיתה.
(בתקווה שלא הושארו כמה בנות בחוץ).

 

הוזמנו מצטרפים חדשים שהילדה לא הכירה והיא ניקתה את הקבוצה ממשתתפים לא רצויים. לכן טל הוצאה מהקבוצה על ידי הילדה שלא זיהתה אותה.
אינני אישה חשודה שעומדת בגינה ואורבת לילדות תמימות. מטרת ההצטרפות היא לוודא שלא נעשה שימוש בלתי הולם בפלטפורמה, שאין שיתופים של תכנים מדאיגים או מעשים פוגעניים מכל סוג שהוא. אין הכוונה להתערב ולקחת חלק בשיח של הילדות, אלא פשוט להיות שם עם האצבע על הדופק.

בתכנים אין ביריונות או פרטים מדאיגים.
צחוקים, חברות, ריקודים וכיף - עד שמשהו משתבש. וכשמשהו משתבש, זה לרוב הולך ומסלים באופן קיצוני תוך דקות ספורות.
מדובר במידע רב שרץ כל כך מהר (560 הודעות בשעה למשל, סיפור אמיתי) ומרבית התכנים מגיעים מרצף בלתי נגמר של הודעות קוליות, אין אפילו טקסטים שיכולים לרמז על המתרחש באותן הודעות.

 

הורים לא הוזמנו.
ההמלצה הרשמית של כל הגורמים המקצועיים במשרד החינוך והעוסקים במוגנות של ילדים ברשת היא שבכל קבוצה כזאת כדאי ורצוי שיהיה לפחות מבוגר אחראי לצורך השגחה, ממש כמו בחצר בית הספר, או בבית.

אין הכוונה למבוגר.ת שמתערב בשיחות או מפריעה לקיום אינטראקציה חברתית בין קבוצת השווים - הכוונה היא לקיים נוכחות הורית ברורה ולא מוסתרת, כדי שיהיה איזשהו גורם ממתן במקרה של אסקלציה וכמובן גורם שיקשר ויחבר בין ההורים והמורים לבין המתרחש בקבוצה - ברגע האמת, כדי לטפל ולפתור בעיות.

 

למעשה, ואת זה אמרה המורה לילדים בכיתה - הם צריכים לשמוח שנכנסתי לקבוצה. וכך גם ההורים.
הילדים והילדות צריכים להרגיש מוגנים ובטוחים ושאנחנו שומרים עליהם.

 

אנחנו מרשים ל(ילדה) להשתמש בוואטסאפ ואנו לא חברים בכל קבוצה שהיא חברה בה.

כמו-כן, לא אצטרף לקבוצה שהבת שלכן פתחה עם חברה שלה.

זו הבחירה ההורית האישית שלך, אבל הבחירה שלך נכפתה על כלל ההורים מכיוון שביתך פתחה את הקבוצה.

זכותך לדעתך וזכותי למלא את תפקידי ההורי בצורה שונה מתפיסתך.

 

--

 

עצמאות לילדים

אין הכוונה לזרוק ילדים למים ולצפות מהם לדעת לשחות לבד.
לא בגיל שלוש כשהם גורבים גרביים ונועלים נעליים,
ולא בגיל שמונה-תשע כשהם נמצאים לראשונה במרחב חברתי כמו קבוצת וואטסאפ רבת משתתפים.

 

עצמאות היא לא רק פיזית וברמה התפקודית של להתלבש לבד, לסדר את התיק למחר ולדעת להכין חביתה.

 

היא גם עצמאות מחשבתית - היכולת לחשוב באופן עצמאי, לבצע בחירות, להביע עמדות.

 

והעולם שלנו כיום הוא לא רק פיזי, הוא מתקיים בעוד זירות כמו רשתות חברתיות שאי אפשר להתעלם מהן.

 

זה המצב, זה העולם וזה לא הולך להשתנות.

 

זה אולי נדמה לדור שלנו שהילדים היום פשוט נולדים לזה וכמו שהם יודעים להפעיל את הטלפון ברמה הטכנית, הם גם יודעים להפעיל אותו ברמה החברתית, על כל המורכבות הכרוכה בכך.

 

אבל זה לא נכון ובטח שלא בגיל הצעיר הזה, של בית הספר היסודי.

 

ילדים בגיל בית ספר יסודי עדיין זקוקים לנו ואנחנו עדיין צריכים להיות שם עבורם כדי לתווך, להסביר וללמד.

וכן, גם כדי לפקח ולשמור.

אחר כך, כשיהיו באמת גדולים - הם כבר לא יתנו לנו לעשות את זה, אחר כך הם באמת יהיו ברשות עצמם.

ברחוב, בווטסאפ, במסיבה ובמיטה.

ואז, הם יצטרכו לשאת בכל תוצאה שלא תהיה.

 

נכון, גם הלב שלנו יצטרך לשאת בתוצאות שלהם, אבל זה הסיכון שלקחנו על עצמנו כשבחרנו בשבילם להיוולד לעולם.

 

--

 

ציור הקאבר: לי, בת שמונה