בספרים ובהרצאות של ד״ר מריה מונטסורי אפשר למצוא מידע על איך ליצור סביבה מונטסורית עבור ילדים מגיל אפס עד שלוש, אך כל התייחסות לגבי מה שקורה בבתים החל מגיל שלוש ואילך זו כבר פרשנות אישית של הורים מכל רחבי העולם, שאימצו את הגישה לליבם, התחברו לפילוסופיה שמאחוריה ויצרו עבורם את הדרך ההורית האישית שלהם ליישום מונטסורי בבית.
ולא, לא צריך כסף בשביל זה ולא צריך לקנות כלום - אפשר ליישם מונטסורי בכל תרבות, בכל בית ובכל תקציב.
בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב, אין חוקי עשו ואל תעשו בתוך הבית, ובכלל השיח על מה מונטסורי ומה לא מיותר מאוד בעיניי ומרחיק במקום לקרב. כן יש כמה גיידליינס בסיסיים שאם תתחברו למהות שלהם תוכלו לקיים בבית את הגישה בצורה האותנטית ביותר *עבורכם*.
שבע דרכים להפוך את הבית למונטסורי לילדים בגיל שנה עד שש:
1. הבית של כוווללםם
הבית והחיים עצמם מספקים לנו אינספור הזדמנויות ללמד את הילדים שלנו מיומנויות חדשות, לחשוף אותם למרקמים וטעמים, לחבר לתרבות אליה הם משתייכים, להרחיב את אוצר המילים, לעודד לעצמאות ובעיקר - להעניק להם תחושת ערך פנימי ומסוגלות יקרה מפז.
כשילדים לוקחים חלק בחיי הבית, אנחנו אומרות להם בצורה ברורה וללא מילים שהם חשובים, הם משמעותיים, הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו, הם דואגים לעצמם, לבית שלהם, לבני המשפחה שלהם, לחיות המחמד ואפילו לכדור הארץ. ואין תחושה יותר בונת ביטחון עצמי, מעצימה ומספקת מזה.
ילדים, גם הצעירים ביותר, יכולים לעשות כל כך הרבה דברים:
לפנות מדיח
להשקות עציצים
לערוך את השולחן
להכין לעצמם ארוחה קלה (קערת דגני בוקר עם חלב למשל)
למלא את קערת האוכל של הכלב או החתולה
לנקות את השולחן עם מטלית לחה אחרי הארוחה
לסדר פרחים באגרטל לקישוט הבית
לקלף ולחתוך בננה לצלחת פירות
למזוג מים בכוסות
להפריד אשפה למחזור
ועוד ועוד ועוד - רק תאפשרו לקחת חלק ותראו שהשמיים הם הגבול!
2. לתת יד לעבר העצמאות
עד גיל שש מדובר בעיקר על עצמאות מבחינה פיזית והתפקיד שלנו בתור הורים הוא ללוות את הילדים שלנו במסע האישי שלהם מתינוקות קטנטנים וחסרי ישע לעבר עצמאות פיזית תפקודית מלאה.
זה כולל תמיכה שלנו בתהליכים טבעיים שמתרחשים על ידי הילדים לבד ובעצמם כמו הליכה, דיבור, שינה (אין הכוונה לאימוני שינה, כמו שאין הכוונה לאימוני הליכה), אכילה, שימוש בשירותים ולימוד מיומנויות תפקודיות חשובות כמו לבישת בגדים, נעילת נעליים, רחצה וכו׳.
המוח הסופג שיש לילדים עוזר להם ללמוד את כל הדרוש להם להמשך שלבי החיים, התפקיד שלנו הוא קודם כל לא להפריע, להנגיש את הבית ככל הניתן ואחר כך להציע מודלינג איכותי לכל הדברים אותם נרצה שהם ילמדו.
מה הכוונה בלא להפריע?
שימוש תכוף בעגלה עבור פעוטה שכבר יודעת ללכת למשל, עלול להפריע לה להמשיך ולפתח את מיומנות ההליכה שלה. ילדים יכולים ללכת מרחקים מאוד ארוכים מבלי להתעייף - אם רק ניתן להם ולא נעצור אותם באמצעות עגלה. זו דוגמה שד״ר מונטסורי השתמשה בה הרבה, ואני יודעת שהיא נשמעת קשוחה מדי לתרבות המערבית הממהרת שלנו, אבל אני חושבת שאפשר ללמוד ממנה הרבה על רוח הגישה.
3. ללכת אחרי הילד.ה אבל תמיד להוביל
Follow the child זה אחד הציטוטים המפורסמים של מונטסורי.
מה שפחות מוכר, זה משפט ההמשך שלו - Follow the child but follow the child as his leader
הכוונה היא להתאים את הגישה המונטסורית לכל ילד וילדה באופן אישי, כדי לעזור להם לממש את הפוטנציאל הפנימי הייחודי שלהם ולהפוך אותם לאדם של הזמן והמקום בו הם חיים.
ולעשות זאת בחוכמה, להוביל אותם בדרך כי אנחנו המבוגרים האחראים, זו האחריות שלנו.
עוד על מימוש הפונטנציאל האישי כתבתי כאן >
זה לא החומרים, העזרים או המשחקים שנקנה הביתה - זה רק המסביב. מה שמשנה זה מה שבלב.
אם הילדה שלי מפגינה כרגע תשוקה עזה ללמוד מספרים - אני אתן מענה לכך. זה יכול להיות עם עזרים מגניבים שארכוש עבורה, או שאסע איתה במעלית ואבקש ממנה ללחוץ על קומה שלוש. האופן שבו אעשה את זה לא באמת משנה - כל עוד אני חושבת עליה ונותנת לה את מה שהיא צריכה.
אם הפעוט שלכן כרגע מטפס על השולחן בסלון ואתן חוששות שיפול ויקבל מכה - אפשר לקנות משולש פיקלר או מתקן טיפוס במקום, או קחו אותו לגינה בה יוכל לטפס ככל שירצה. המטרה שלנו היא לזהות צורך - ולתת לו מענה.
אני מודה שיותר נוח וקל לעשות את זה כשיודעים את השלבים ההתפתחותיים שד״ר מונטסורי מיפתה בתצפיות שלה, וזה ידע שאני חושבת שמאוד שווה לרכוש, אבל הדבר החשוב ביותר זה פשוט להתבונן. בלי הסחות דעת, בלי טלפון ביד, בלי מילים - לשבת ולהתבונן. מבטיחה שתגלו תגליות מופלאות.
4. סביבה עשירה בשפה
בתור הורים יש לנו תפקיד מהותי: לספק לילדים שלנו את הסביבה הכי עשירה מבחינה שפתית שאנחנו יכולות.
זה אומר לדבר לילדים שלנו בגובה העיניים מתוך ידיעה שהם מבינים *הכל* ולעשות את זה מהרגע שהם נולדים (ואפילו עוד לפני, מהרגע שהאוזניים מתפתחות ברחם).
זה אומר לשיר שירים, לחרוז חרוזים ולהקריא הרבה ספרים מכל הסוגים.
זה אומר להשתמש באוצר מילים עשיר ככל הניתן, עם מילים נרדפות ופעלים מדויקים לכל פעולה. לשיים כל דבר ולתת שמות ספציפיים ככל הניתן; זה לא פרח, זו חרצית. זה לא עץ, זה אלון. גם אם זה אומר לבדוק רגע איך קוראים לכל דבר ולהרחיב את הידיעה שלנו בעצמנו - זה ממש שווה את זה!
מפתה מאוד בלחץ החיים להשתמש למשל במילה ״לשים״ לכל פעולה, אבל אם מקפידים על לנעול נעליים, ללבוש חולצה, לגרוב גרביים ועל כך שפרה גועה, כבשה פועה וברווז מגעגע - השפה מתרחבת ובהתאמה העולם של הילדים שלנו מתרחב.
בונוס: סביבה עשירה במוזיקה ואמנות רק יהפכו את הבית ליותר שמח ואת הילדות לבעלת רצף גדול של רגעים משמעותיים.
5. שומרות הפרצופי המרוכז
״שומרי הריכוז״ זה תפקיד מאוד חשוב שמונטסורי ייעדה לאנשי החינוך שלה, והוא לגמרי כולל אותנו, ההורים. הריכוז של הילדים הוא קדוש! כשילד מרוכז בפעולה מסוימת נבנים במוח שלו הקשרים חדשים, נוירונים חדשים שישמשו אותו בכל ימי חייו. לכן ברגע שנזהה שהילדה שלנו נכנס לפלואו עם פרצוף מרוכז - ההמלצה היא לא להפריע.
הדרך הכי טובה לעשות זאת היא לשתוק. בלי לשיים, בלי למלל, בלי להסביר, בלי לשאול שאלות - כלום. שקט.
זה הזמן להכין לעצמנו כוס קפה או רצוי ומומלץ גם להעלות לסטורי עם תיוג שלי @imahotbstyle והאשטג #פרצופי מרוכז
6. חופש בתוך גבולות
רק הנושא הזה יכול לתפוס נפח של עשרה טורים וגם אז לא אסיים לכתוב את כל מה שד״ר מונטסורי אמרה על הנושא המורכב הזה. כדי לפשט אגיד שבית מונטסורי, בדיוק כמו גן או כיתה מונטסורית זו סביבה שיש בה חופש מקסימלי לילדים בתוך גבולות מאוד מאוד ברורים.
כל מה שקשור לבטיחות למשל, זה גבול מאוד ברור ובל יעבור ועדיף שהגבולות האלה יתקיימו בתוך סביבה מאפשרת, סביבת כן, בה מראש הרחקנו מכשולים ומפגעים פוטנציאלים.
כך הילדים יכולים להתנהל בסביבה הזאת בצורה חופשית ומאפשרת, ואנחנו מהצד השני נוכל להיות רגועות מבלי לקפוץ כל שנייה בשל סכנת בטיחות מלחיצה. מה שמוביל אותנו ישירות לסעיף האחרון:
7. והכי חשוב: ליהנות מהחיים!
ד״ר מונטסורי חיפשה בריאות נפשית לבני האדם. היא רצתה להעניק לילדים, לנשות ואנשי החינוך וגם להורים חיים טובים של צחוק, שמחה, חוש הומור, ראיית הטוב, ודרך של שלום ואהבה לכל היקום.
ככל שאנחנו נשמור על הרווחה הנפשית שלנו - נייצר לילדים שלנו סביבה בריאה ומיטיבה לגדול בה. אנחנו מצע השתילה, וכדאי שהוא יהיה הכי איכותי ובריא שיש.
את מסע האימהות שלי התחלתי ברע מאוד, מנקודה מאוד נמוכה של פוסט טראומה בעקבות לידה מוקדמת של לי הבכורה שלי. העול הנפשי היה כבד ובקושי יכולתי להתפנות וליישם את כל מה שיש ברשימה הזאת. רק אחרי שטיפלתי בעצמי, בנפש שלי (בעזרת נשות מקצוע) יכולתי להתחבר לעצמי מחדש ולמצוא בעצמי את כל הכוחות ליישם. כי מונטסורי - עושים בהנאה ומתוך דאגה לעצמנו קודם כל ואז יש מהיכן לתת את כל השאר
ומה אחרי גיל שש?
הבסיס שכתבתי פה נשאר, אבל נצמח איתם יחד לעולמות חדשים ומאוד מרגשים. ועל כך, ממש בקרוב…
