הבית שלנו הוא חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה, צלע נוספת במערכת היחסים ובדינמיקה בין הגרים בו. הוא יכול להיות מקור לתסכול כשהחלל לא מסודר בצורה אופטימלית ויש התנגשויות בין הצרכים שלנו המבוגרים שגרים ובין הצרכים (והציוד) של הזאטוטים שחולקים איתנו את הספייס; או שהוא יכול להיות הרמוני, מחבק, מקבל את כל הבני הבית בצורה שווה ונגישה עם המון כיף וזרימה.
בלאגן אינסופי של עשרות צעצועים מפוזרים בכל רחבי הבית או לחילופין ילדים שפשוט לא משחקים בכל הטוב שקנינו להם יכול להטריף! אפשר להגדיר את המשחקים כמה שתופס הכי הרבה נפח ובלאגן בבית עם ילדים (וגם הכי קשה לסדר אותם) ויש לכך השפעה רבה על האווירה בבית. וכשאני כותבת משחקים אני מתכוונת להכל כולל הכל: פאזלים, משחקי קופסה, משחקי דמיון, יצירה, בימבות, מכוניות, בתים, מטבחים, בובות פרווה, לגו, מגנטים - הכל. אני אפילו מתכוונת לספרים.
מניסיוני לאורך השנים, וניסיתי הכל, תאמינו לי - יש שיטה אחת בדוקה שמארגנת את כל המשחקים בבית בצורה חכמה ויוצרת סביבה נקייה, נעימה לעין, מינימליסטית ומעודדת ריכוז, יצירה ומשחק.
השיטה נקראת ״אחסון שקט״ או ״רוטציה מונטסורית״ והיא לקוחה מעולם החינוך המונטסורי. אפשר ליישם אותה בקלות בכל בית עם ילדים ובמידה ומיישמים אותה נכון, תקבלו בתמורה אפקט מאוד משמעותי: בית מאורגן ומסודר בצורה הרמונית ונעימה לעין וגם תעניקו לילדים את האפשרות למשחק עצמי ממושך עם ריכוז גבוה.
מכירות את זה שאנחנו קונות מלא צעצועים אבל נדמה שהם פשוט לא מעניינים את הילדים?
זה בדיוק מה שחוויתי עם לי הבכורה שלי. אפס עניין.
היא פשוט הייתה עוברת ממשחק למשחק, מוציאה את הכל מהקופסאות לרצפה או בצורה אינטואיטיבית הייתה לוקחת את המשחק שמעניין אותה למקום אחר, נגיד לשולחן המטבח. ושם כן הייתי רואה אותה מתרכזת במשחק. אבל זה היה נדיר.
לא הייתי רואה אותה משחקת בצורה מרוכזת וארוכה כמו אן, הקטנה שלי, שרגילה לסביבה כזאת וגדלה בבית ובגן מונטסורי. ההבדל תהומי. ברגע שאין עומס, יש שקט, יש רוגע, יש אפשרות להתרכז ולהעמיק במשחקים שכן נמצאים בתצוגה.
אז אחסון שקט, שידות מדפים ורוטציה - בואו נעשה סדר בהכל:
תמיד כשאני משתפת בתמונות מתוך חלל המשחקים שלנו בבית והגלגולים שעבר בשנים האחרונות, אני נשאלת את אותה שאלה - היכן נמצאים כל המשחקים שלנו? הרי זה לא הגיוני שאלה כל המשחקים שיש לנו בבית, נכון? אז נכון, המשחקים שרואים בתמונות הם רק המשחקים שנמצאים בתצוגה, נגישים ומזמינים למשחק.
אבל יש לנו עוד המון משחקים. והיכן הם נמצאים? באחסון השקט.
על מדפי העץ שלנו (שהיו פעם כוורת של איקאה) אני מציגה מבחר צעצועים מאוד מצומצם, תכף נדבר על מה אני בוחרת להציג ולמה, אבל כל שאר הצעצועים נמצאים בתוך קופסאות בארון סגור שמתפקד כאחסון השקט שלנו בבית.
האחסון השקט יכול להיות כל מקום שהוא *לא* נגיש לילדים וכן נגיש להורים: ארגז מצעים, מדפים גבוהים בארון בגדים, ארון סגור ייעודי שנועד למטרה הזו, קופסאות סגורות בתוך ספרייה ועוד ועוד ועוד.
אחת לכמה זמן אני מחליפה את המשחקים המוצגים על השידה, במשחקים אחרים שנמצאים בארון, פעולה שנקראית בז׳רגון המונטסורי - רוטציה. אני מחליפה בהתאם לתחומי העניין, שלב ההתפתחות או משחקים חדשים שאני רוצה עכשיו להציע את האפשרות להיחשף אליהם. יכול להיות קשר תוכני לעונת השנה או לחגים כמו שרואים הרבה פעמים ברוטציות מושקעות במיוחד ברשתות החברתיות, אבל זה ממש לא מחייב - אין חוקים בבית - כל משפחה והתדירות שלה, כל ילדה ומה שמעניין אותה. בדיוק כמו שאמרה ד״ר מריה מונטסורי:
FOLLOW YOUR CHILD, BUT FOLLOW YOUR CHILD AS HIS LEADER
ויש הבדל גדול בין הבית ובין הגן.
בעוד שבגן יוצגו על המדפים תרגילים שמהווים פדגוגיה מסודרת בתחומי שפה, חשבון, כישורי חיים וכו׳ - בבית אני מעדיפה שלא להציג תרגילים ועזרים מונטסורים אלא להציג משחקים רגילים שמסודרים ומונגשים לפי עקרונות המונטסורי. (בהנחה שמדובר בילדים שהולכים למסגרות ולא נמצאים בחינוך ביתי).
אחרי הכל, הילדים חוזרים הביתה אחרי כל כך הרבה שעות בגן וזה הזמן שלהם להיות וליהנות בבית עם אבא ואמא, חיי היום יום, האחיות האחים והמשחקים האהובים. לכן אני בוחרת להציג משחקים שהבנות שלי אוהבות לשחק, משחקים שאני חושבת שמתאימים כרגע לתחומי העניין שלהן - וזה יכול להיות הכל: לגו, מגנטים, פליימוביל, דופלו, פאזלים, משחקי הרכבה, משחקי דימיון, משחקי יצירה - השמיים הם הגבול.
מדי פעם אני כן משלבת ברוטציה שלי עזר מונטסורי שאני חושבת שמתאים להימצא בסביבה שלנו בבית, אבל זה בעיקר בגלל שאני לומדת את התחום הזה באופן מקצועי וחשוב לי לראות איך הבנות שלי עובדות עם העזרים ולתצפת עליהן. אבל זה ממש ממש לא חובה.
לשיטת האחסון השקט יש מספר יתרונות מאוד משמעותיים, שכל בית יכול ליהנות מהם:
אסתטיקה
בניגוד לכל פתרונות האחסון, שנועדו לעשות סדר ולרכז המון חפצים במקום אחד בשיטת כמה שיותר נכנס למקום האחסון - יותר טוב (את זה למשל נרצה בתוך הארון השקט שלנו) בשיטה הזאת נציג לילדים בצורה מאוד ברורה ונעימה, ממש כמו תצוגה בחנות, מספר צעצועים ומשחקים מצומצם. זאת אומרת שבמבנה של כוורת למשל, אני אמקם משחק אחד בכל קוביה. התוצאה תהיה תמיד יפהפיה, נעימה לעין ומעוצבת.
בחירה
קיבלתי כמה תגובות נבזיות לאורך השנים כששיתפתי את התצוגה שלנו בבית. אחת מהן שאני זוכרת במיוחד סברה שאני עושה את כל זה כדי שיהיה נעים לי בעין וקל לסדר את הבית, אבל בעצם אני מונעת מהבנות שלי מגוון ובחירה.
אבל זה בדיוק להפך! כשיש לילדים כל כך הרבה אפשרויות בחירה - זה על סף הבלתי אפשרי לבחור.
תנסו להיזכר מתי בפעם האחרונה לקחת את הילדים לשופינג משותף בחנות צעצועים - ותבינו עד כמה שזה מאתגר לילדים להכיל כל כך הרבה אפשרויות בחירה. זה לא עניין של חינוך, או גבולות - זה עניין ביולוגי לחלוטין: תפקודי המוח הניהוליים שהם החלקים במוח שאחראים על בחירות וקבלת החלטות רק מתחילים להתפתח סביב גיל 4 (ומסתיימים אחרי גיל 20). כך שלצפות מילדים קטנים לבחור מתוך שפע גדול זו ציפייה שאיננה ריאלית. נכון יותר להציע אפשרויות בחירה מצומצמות בהתאם לשלב ההתפתחותי וליכולת של כל ילד וכך לאמן ולשכלל את היכולות לבחור בצורה עצמאית.
כמה אפשרויות נציג?
זה לגמרי משתנה בין ילד.ה לילד.ה, בהתאם לגיל, להתפתחות האישית, כמה אחים יש בבית, למקום הפיזי שיש לנו עבור התצוגה ועוד פרמטרים שונים.
מגיל שנה וקצת אן נעמדה מול המדפים הפתוחים שלה, סקרה אותם ובלי לדבר או לבקש ממני דבר - הוציאה את המגש או הסלסלה שעניינה אותה, הורידה לשטיח, שיחקה וגם החזירה בחזרה למקום. נשמע בדיוני, אבל כשזה מדויק - ככה זה עובד.
חופש:
המטרה היא ליצור סביבת כן חופשית ומאפשרת (say yes environment) או כמו שאומרים במונטסורית - חופש בתוך גבולות. הגבולות פה הם מה שבחרנו מראש להציג בפני הילד והחופש הוא האפשרות שלהם פשוט לגשת ולקחת. אין טעם לשים בתצוגה פאזל עם מיליון חלקים שאנחנו יודעות שסתם יתפזרו וילכו לאיבוד, או את הצעצוע המצפצף הזה שאנחנו לא סובלות את הרעש שלו, או בצק דביק שיכול להימרח על הספות.
המטרה שלנו היא להוריד מתח, להעלים אפשרויות לקונפליקטים מולנו ולאפשר לילדים את חופש התנועה, הבחירה והעבודה הדרושים להתפתחות שלהם.
ריכזתי פה כמה שאלות נפוצות שאני מקבלת וזו הזדמנות ממש טובה לענות עליהן בצורה מרוכזת:
איך מתחילים?
הדרך הכי טובה להתחיל היא לפנות מקום לאחסון השקט. זה יכול להיות ארון ייעודי סגור או כל פתרון אחר שעונה על הדרישה להכיל בתוכו משחקים וצעצועים מאורגנים בצורה מסודרת שנגישה להורים ולא לילדים.
השלב הבא הוא למצוא את הדרך הנכונה לתצוגה נגישה לילדים. זה יכול להיות כל ארונית, שידה, כוורת פתוחה שנמצאת בגובה מתאים. איך נדע מה הגובה המתאים? פשוט שבו על הרצפה ותראו האם אתן מגיעות בצורה עצמאית לתכולה המוצגת. חשוב כמובן לוודא שהכל בטיחותי ומעוגן לקיר במידת הצורך.
אחרי שיש לנו את הפסיליטיז המתאימים, הגיע הרגע המאתגר אך השווה - למיין! אני אוהבת לקחת הכל כולל הכל, לשפוך על הרצפה (כי אז אין דרך חזרה…) ולהתחיל למיין מה נשאר איתנו באחסון ועל מה אפשר לוותר.
צעצועים שבורים, פגומים, מחוסרי חלקים, כאלה שכבר קטנים מדי ולא מעניינים - זה הזמן להיפרד מהם לשלום. אני תמיד אוהבת לתרום משחקים טובים שכבר מיצינו (לא חסרים יעדים שישמחו לקבל תרומה) ומאמינה שכל שפע שיוצא מהבית - יביא איתו שפע חדש.
זה תהליך לא קל, ויש אנשים שעבורם זה בגדר הבלתי אפשרי. אבל זה לא אומר שצריך לוותר! ניתן ואפילו מומלץ לעשות את זה יחד עם אשת מקצוע מנוסה שבקיאה בעולם המונטסורי שתלווה אתכן בתהליך.
איך בונים תצוגה שמתאימה לכמה אחים בגילים שונים?
יש שתי אפשרות, ניתן כמובן לשלב ביניהן
אפשרות 1:
לסדר לפי גובה. למקם במיקום גבוה יותר את כל מה שמיועד לילד הגדול יותר.
אפשרות 2:
להכניס את המשחקים לתוך קופסאות שאופן הפתיחה שלהן נגיש לילדה היותר גדולה, כמו למשל קוביות לגו קטנטנות בתוך בכספת מזומן שניתן לפתוח באמצעות מפתח קטן או קוד.
מה עושים עם כל המשחקים שכבר לא מתאימים לילד הגדול, אבל עדיין לא מתאימים לילד הקטן בבית?
זו שאלת השאלות בגלל שמשחקים במצב סטנדביי שכזה הם גורם הבלאגן מספר אחד. ההצעה הכי טובה שיש לי היא לחשוב היטב האם באמת מדובר במשחקים שבאמת שוה לשמור. במידה וכן, ואחרי סינון קפדני - עדיף לשמור מחוץ לאחסון השקט, באחסון לטווח ארוך ולא נגיש בכלל כמו מחסן, בוידעם, אצל ההורים שלנו - כל פתרון מתקבל. מומלץ לשמור אצלנו רשימה מסודרת של תכולת הקופסה (אפשר בפתקים בטלפון למשל) כדי לדעת מה להוציא ומתי.
האם צריך לקנות רק צעצועים מונטסורים בשביל השיטה הזאת?
לא. ממש ממש לא.
יש נטייה לחשוב שצעצועים מעץ ומחומרים טבעייים הם מונטסורים ו״נכונים״, אבל למעשה משחקים המוגדרים מונטסורים הם כאלה שפיתחה בעצמה ד״ר מריה מונטסורי מייסדת הגישה ויש להם מטרות פדגוגיות מאוד מוגדרות. לרוב נמצא אותם בסביבה של גן, ופחות בבית. אבל אפשר לקחת כל משחק אחר ולשחק בו בהתאם לעקרונות המונטסוריים. יש אפילו פרק בפודקאסט שלי בנושא הזה, מי שזה מעניין אותה, מוזמנת להתעמק כאן >
מה זו שידה מונטסורית?
גם פה יש בלבול קל במושגים - יש תקן מסוים לשידות שנמצאות בגנים ובבתי ספר מונטסורים מוסמכים, מבחינת חומר ומידות. אבל זה כמובן לא מחייב ואפשר להשתמש בכל שידה / מדף / ארונית פתוחה / כוורת שיש לנו בבית. לא צריך להשקיע כסף ולקנות משהו חדש, ממליצה להתחיל קודם ממה שיש. אצלנו בבית משך שנים שידת איקאה שימשה כשידה מונסטורית ורק כשהתחלתי ללמוד ולחקור את העולם המונטסורי באופן מקצועי, החלטתי להזמין הביתה שידת עץ בגודל שהוא יותר פרופורציונלי לילדים. אבל גם לפני השדה הזאת יישמתי את שיטת האחסון השקט וזה עבד מעולה.
האם יש קשר לגישת המינימליזם?
כן. הרבה יותר קל לנהל את הרוטציות כשיש כמות מוגבלת של משחקים באחסון השקט. כשאין כמות מטורפת של משחקים, והכל מסודר בצורה נוחה ונגישה לנו (ההורים) - יותר קל. וכשקל, נוח לנו ליישם ולהתמיד. ההמלצה שלי - לבחור בקפידה קודם כל איזה משחקים וצעצועים נכנסים לאחסון השקט ולחשוב עליו כעל ספרייה נוחה לתפעול, בכל שבוע או שבועיים או חודש מוציאים ממנה משחקים ומחזירים אליה אחרים.
ומה עם כל הבימבות, מטבח המשחק, משחקי דימיון גדולים, ציי רכבים, משאיות וכו׳?
במידה ויש אפשרות לעשות אחסון שקט גם עבורם - זה יהיה מעולה! סביר להניח שלא ימצא ספייס פנוי בבית לטובת העניין, מה שמחזיר אותנו לשאלה הקודמת ולבדיקה מעמיקה עם עצמנו האם באמת יש צורך בארבע בימבות, עשר משאיות ענק וכו׳. ובמידה ומדובר במשחקי דימיון גדולים כמו מטבח משחק, סופר מרקט וכו׳ - עדיף להתייחס אליהם כחלק מעיצוב החלל הכללי של הבית ולמקם אותם במקום קבוע, נגיש ויפה כמו למשל בסלון או בפינת המשפחה. הרי גם ככה ילדים אוהבים להיות לידנו בזמן המשחק, אז אין טעם למקם את כלללללל הציוד שלהם בחדר אחד תחום ומרוחק ממרכז העניינים. הם גם ככה פחות ימשכו לשם וחבל...
איך מסדרים את האחסון השקט?
כמו ספריית משחקים.
כמה שיותר מסודר - יהיה יותר קל ונוח ליישם לאורך זמן.
יש המון שיטות פרקטיות לעניין והנוחות וההעדפה האישית שלכן היא הקובעת. אני אוהבת להשתמש בקופסאות שקופות לאחסון לפי סוגי משחקים. יש למשל הרבה מאוד משחקים שהוצאתי מתוך האריזות המקוריות שלהם והעברתי את החלקים לזיפלוקים או פולדרים עם רוכסנים.
מה קורה אם הילדים בבית כבר גדולים ולא רגילים לשיטת האחסון השקט? האם זה בסדר שהם ניגשים לארון האחסון השקט ולוקחים משם משחקים ולא מהתצוגה?
קודם כל - בטח שבסדר!
השיטה הזו נועדה קודם כל בשבילם. ואם נוח להן לגשת לארון האחסון ולקחת מהם משחקים, אני לא חושבת שכדאי למנוע. למען האמת, התחלתי ליישם את השיטה הזאת כשלי (הבכורה) הייתה מספיק גדולה כדי להבין לבד היכן הכל נמצא ואן הקטנה כמובן בעקבותיה. ולכן כשאן רוצה לשחק במשהו שנמצא בארון ולא על השידה, היא פשוט מבקשת מאיתנו להוציא לה (או לוקחת לבד, תלוי באיזה גובה זה נמצא), משחקת ואז אני מחזירה למקום בארון. אם אני רואה שמשהו ממש מוצא חן בעיניה ויש לי תחושה שתשחק שוב ושוב, אני מוציאה אותו לשידה במקום להחזיר לארון.
האם לשתף את הילדים בתהליך?
כן כן כן! אלא אם אתן מתחילות ליישם את זה ממש מגיל אפס, אני ממליצה לתווך את השינוי שהולך לבוא, להטרים ולהסביר. זה יכול להיות מאוד מפחיד לילדים להגיע יום אחד הביתה ולגלות שכמעט כל הצעצועים שלהם נעלמו! אז לא!
אין הכוונה להפחיד או לצלק אלא תמיד לשתף בתהליך, לספר ולהגיד בצורה שקופה ומכבדת מה אתן מתכננות. כמובן שאם יש צעצועים אהובים וחשובים לילדים - לא משנה איזה סוג ואם זה לטעמכן או לא - תשימו אותם על השידה ברוטציה הראשונה. הם יהיו העוגנים וכל השאר יתנהל סביבם.
אני רוצה להדגיש את זה שוב ושוב: אנחנו פה כדי לעזור לילדים למצוא עניין, שמחה וריכוז במשחקים שלהם. לאפשר להם סביבה בטוחה, נעימה ומיטיבה. וזה הדבר הכי חשוב, הרבה יותר מהנראות, העיצוב והיופי.
עד איזה גיל השיטה הזאת מתאימה?
לפי עקרונות הגישה המונטסורית - עד גיל שש. בבתי ספר מונטסוריים (בגיל היסודי) ממשיכים להציג את כל העזרים והציוד על מדפים פתוחים ונגישים, אבל אין רוטציה ואין אחסון שקט למעט של ספרים.
אני חושבת שבבית, גם אחרי גיל שש אפשר ליהנות מיתרונות הסדר והארגון של התצוגה המצומצמת אבל חשוב כן לאפשר לילדים גישה חופשית לאחסון (שכבר לא ממש שקט) - שיוכלו להוציא ולהחזיר ממנו מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים.
אגב, גם מבוגרים יכולים ליהנות מהשיטה! אני יכולה להעיד על עצמי שאימצתי הרבה עקרונות מהשיטה לארון הבגדים שלי והרבה יותר קל לי להתנהל ככה בבקרים.
למה להציג את המשחקים במדפים פתוחים? אי אפשר לעשות זאת בארוניות סגורות?
מדפים פתוחים יוצרים נגישות שהיא מעבר לנגישות הטכנית של לגשת ולקחת משחק. היא יוצרת נגישות רעיונית - הזמנה פתוחה למשחק, התנסות, חקירה ולמידה. דמיינו תצוגה של חנות - כל המוצרים נמצאים לפנינו וקוראים לנו לקחת אותם הביתה. אותו דבר גם כאן - התצוגה צריכה להיות פתוחה, מזמינה ונגישה.
מהיכן השידה היפה שלי?
מהעץ של יאשה
איזה אביזרים יכולים לעזור באחסון השקט ובתצוגה על המדפים?
יש המון! נדבר על זה במדריך הבא לאבזור האחסון השקט והרוטציה שיעלה בקרוב למגזין
---
יש לכן שאלות נוספות לגבי אחסון שקט ורוטציה? רוצות לראות מה נמצא על השידה שלנו ועוד טיפים וטריקים לסידור ארון האחסון? מוזמנות לעקוב אחרי האינסטגרם שלי, אני משתפת שם הכל >
צילום התמונות היפות: טלי דברת
