מוריה חמד בעלת המותג האהוב Mona היא מעצבת אופנה מוכשרת (שהדרך הטובה ביותר לתאר את העיצובים שלה היא - Kawaii, שהרי הם ניחנים בקו וינטג' מתקתק ויפה במיוחד) ואמא של אורי, תינוקת מתוקה בת תשעה חודשים. ליווינו אותה וירטואלית במהלך הביקור שלה ביפן בזמן שהיא המשיכה לשגר למחוזות הפייסבוק תמונות מהממות מהטיול אך עדיין נשאר לנו טעם לעוד. כעת היא משתפת אותנו ביומן המסע המשפחתי, עם תמונות מרתקות ובגדים יפים-יפים.
נתחיל מהעובדות הטכניות: המסע שלנו התחיל בטוקיו, משם המשכנו לקיוטו, לנארה, קינוסאקי אונסן ולסיום אוסקה. היו לנו שלושה שבועות והחלטנו לשלב ערים גדולות עם טבע ומסורת מקומית, עד כאן תיאור המסלול.
בחזרה לארץ, כמה חודשים לפני, כשבישרו לי שאנו עומדים לטוס ליפן: הרגשתי שפנינו מועדות לירח, ממש כך. ידעתי שהטיול יהיה שונה בתכלית מכל מה שהכרתי ומכל מקום שבו אי פעם ביקרתי (וביקרתי בלא מעט מדינות) ואכן, החוויה היתה עוצמתית ושונה פי מליון ממה שדמיינתי. מה שתרם לכך הייתה גם העובדה שנסענו הפעם עם התינוקת שלנו, אורי.
טוקיו העמוסה והסואנת הדהימה אותנו בקצב החיים שלה: שלטי פרסום עצומים מקרינים פרסומות קולניות ביפנית, מעברי חציה עמוסי אדם בכל שעות היום. גם כשחזרנו למלון ב23:00 בלילה לא היה לנו מושב פנוי ברכבת ובקושי מקום לדחוס את העגלה. אם אומרים שתל אביב היא עיר ללא הפסקה, אז היא ממש מנומנמת ביחס לטוקיו שבאמת לא עוצמת עין.
מצד שני, נתקלנו בנימוס מופתי מצד נותני השירות: בכניסתך לחנות או מסעדה תמיד יקבלו את פניך ברכות ברוך בואך מכל עובדי המקום. במעמד התשלום, תמיד יוצג בפניך הסכום ששילמת תוך קידה ואז שוב יוצג בפניך הסכום של העודף תוך קידה ואימרות תודה חוזרות ונישנות.
ההתייחסות לזמנך היקר היא כאל קודש הקודשים. כשכתוב שרכבת תצא ב-10:23 היא תגיע לרציף ב-10:21, הדלתות ייפתחו בדיוק איפה שהחיצים מסמנים לך שהן ייפתחו. כל שעלייך לעשות הוא לעמוד בתור מאחורי החיצים, כמובן לחכות קודם ליורדים ואז בסדר מופתי לעלות לרכבת. ב-10:23 בדיוק הדלתות ייסגרו והרכבת תצא לדרכה. אין כאן מקום למשא ומתן, לשכנועים או לעיכובים, הכל מתנהל בדיוק בזמן.
מאחר שנסעתי ליפן עם תינוקת בת 9 חודשים, חיפשתי בילויים המתאימים לגילה. נסענו לאיזור הנקרא tokyo dome שהוא מעין עיר ילדים וגן עדן לאימהות ובו מלבד החנויות המדהימות העמוסות שפע צבעוני ומצועצע עד כדי סינוור, הכל פשוט מותאם לילדים והורים עד רמת הפרט האחרון: שירותים עם תאים מספיק גדולים להכנסת עגלה. פינות החתלה והנקה בשפע. משחקיית "ג'ימבורי" המחולקת לפי גילאים כך שהזוחלים הקטנים לא נרמסים והגדולים הרצים לא מפחדים ליפול על צב קטן וזוחל - תענוג!
בכניסה חניית עגלות מסודרת ומלאת מנעולים. את הנעליים מפקידים בכניסה ואם במקרה יש לך פיפי תקבלי כפכפים כדי שחלילה לא יירטבו גרבייך. מה תעשי עם הקטנטן כשאת חייבת להטיל את מימייך? כיסא קטן בכל תא שבו אפשר להושיב את הזאטוט שימתין לך בסבלנות. ואם את מתביישת בצליל שהפיפי שלך מפיק? אין בעיה.. לחצי על כפתור ה- flushing sound ותקבלי את מלוא הפרטיות.
אולמות פצ'ינקו ומשחקים. דרכם של היפנים להפיג את מתחי היום. צעירים ומבוגרים פוקדים את האולמות הרועשים ומלאי האורות בסוף יום העבודה ופשוט... משחקים.
באחד מטיולינו בשכונות העיר אורי פתאום נעשתה רעבה ודרשה לאכול מיד. מאחר שהרגשתי לא בנוח להניק שם בציבור, היינו חייבים להכנס לבית הקפה הקרוב באופן מיידי וכך במקרה נקלענו לבית הקפה pompompurin. זוהי דמות מצויירת ומאוד מפורסמת ביפן, בית הקפה פשוט התהדר בדמות בכל דרך שהיא, מעיצוב המקום ועד צורת המנות המוגשות. מיותר לציין שניר היה הגבר היחיד במקום, אך כאמור, הטיול הזה היה בסימן של חוויות ראשונות לכולנו.
בית הקפה pompompurin
בתי הכלבו ביפן הם מאוד נפוצים. קומות על גבי קומות של מליוני מוצרים וכך מצאתי את עצמי חוזרת אל הילדות ורוכשת בחוסר שליטה של ממש המוני מדבקות, מכתביות, עטים צבעוניים, מפיות, כוסות, מטריות, סיכות, חותמות, נעלי בית, מברשות שיער בדמויות שונות... ובעצם מה לא?
היפנים מאוד אוהבים להציג בחלונות הראווה של המסעדות את האוכל המוגש במקום בתצוגת פלסטיק מרהיבה וצבעונית.
זה הטיול הראשון שלנו כהורים, כשלישייה. אורי נהנתה מכל רגע: הצחיקה והדהימה את העוברים ושבים כשגרמה להם לצייץ לעברה kawaii (חמודה) בכל הזדמנות. היא היתה בג'ט לג שלא טרחנו לתקן וזה איפשר לנו לקום מאוחר בבוקר, לצאת איתה בערב למסעדות וללכת לישון מאוחר מהרגיל.
אמנם היא כנראה לא תזכור הרבה מהטיול הזה אבל אין לי ספק שהיא רכשה שם חוויות חד פעמיות כמונו ולכן לרגע לא חשבנו לסוע בלעדיה. כן, הטיסות לא קלות והכל הופך קצת יותר מסורבל אבל רצינו ליהנות מחברתה ולהראות לה את כל הטוב (ובטוקיו יש הרבה ממנו) שיש לעולם להציע.
קיוטו זוהי עיר הרבה יותר מסורתית באופייה. גיישות מכתתות רגליהן בקבקבי עץ לבושות קימונו צבעוני ומרהיב מצטלמות בעזרת הסלפי סטיק המפורסם כשהמקדשים ברקע.
אירוח מסורתי בנארה ובקינוסאקי פוטונים על רצפת טטמי. אורי כל כך נהנתה מהחופש ואנחנו נהננו מהעובדה שאין צורך לפחד שתטפס ותיפול מהמיטה.
ניר מעלה ומוריד את העגלה במיליון המדרגות אשר מקשטות את הכניסה למקדשים. והכל בחיוך כמובן.
נארה. עיר הבמבים. עיירה ציורית ומטריפה ביופיה ובה מליוני במבים מסתובבים בחופשי. קשה לתאר את החוויה הקסומה כשהם פשוט בכ-ל מקום!
לסיכום- סעו ליפן! אם עוד לא הייתם, הרימו את הנייד והתקשרו לסוכן הנסיעות שלכם!
