כמה מרגש זה להגיע לשנה של הנקה, לא חושבת שמישהו סביב מבין באמת איך אנחנו מרגישות במעמד הזה. אם לומר את האמת, לפני הלידה לא חשבתי על הנקה יותר מידי. ידעתי בעל פה ספרים על הריון והייתי המצטיינת בקורס הכנה ללידה אבל כשזה הגיע לחלק של ההנקה אמרתי לעצמי ״מה שיהיה יהיה, אני מתכננת לנסות להניק אבל אם לא ילך לא נורא ולא מתכוונת להילחם על זה״.
דרך פוסטים של חברות הבנתי כמה זה קשה. אף פעם לא ראיתי אישה מניקה אז לא היה לי מושג איך עושים את זה, והייתה לי הבנה מעורפלת שדי הרבה אמהות מנסות ולא מצליחות להניק בסופו של דבר ולא רציתי ללמוד ולהתכונן ובסוף להתאכזב שלא הצלחתי.
אז כמו שהבנתן הגעתי ללידה עם אפס ידע או תכנונים לגבי הנקה ברמה שלא ידעתי מה זה רפידות הנקה ואפילו לא ידעתי מה זה אומר לסחוט קולסטרום.
ואז! דפני שלי נולדה, וכבר בחדר לידה היא ינקה בצורה מושלמת ולמחרת אמא שלי הראתה לי איך להחזיק והתינוקת ינקה, ואני,בידיים רועדות, נשאבתי לקסם הזה. אחר כך הייתה לנו צהבת ופוטו ולשון קשורה והנה אני שהייתי בטוחה שאני לא אלחם על זה, סבלתי ובכיתי ונלחמתי כמו פנתרה על הזכות המדהימה הזאת להניק את התינוקת שלי. זה היה כל העולם שלה, פשוט לא הייתי מסוגלת למנוע את זה ממנה.
היום, בפרספקטיבה של שנת הנקה, כתבתי רשימה של דברים שדווקא כן הייתי רוצה לדעת על הנקה לפני הלידה:
1. הנקה זה כואב! לפחות לי, לפחות בהתחלה
שמישהי תגיד את זה בפה מלא: הנקה בהתחלה יכולה ממש לכאוב, ברמה של צירים,ברמה של לפרוץ בבכי כשהתינוק מתחבר, ברמה של לראות כוכבים מכאב. ואז כל מיני מצקצקות עם ניסיון יגידו לכן: הנקה לא אמורה לכאוב... וזה יגרום לכן להרגיש שהכל קורה רק לכן ושאתן ממש גרועות בזה וזה בחיים לא ישתפר.
אז לא. הנקה באמת לא אמורה לכאוב אבל בהתחלה, גם אם החיבור נכון, לוקח זמן עד שהפה של התינוק גדל,עד שהוא לומד להשתמש בלשון ועד שהפטמה מתרגלת לתפקיד החדש שלה. לי זה לקח 6 שבועות בערך עד שלא התכווצתי מכאב כל הנקה וחשוב שגם הקול הזה ישמע.
2. הנקה זה כזה: השאלת את הגוף שלך במשך 9 חודשים וחשבת שאת הולכת לקבל אותו חזרה אחרי הלידה? אז זהו שלא
וצריך לדבר על זה. וצריך להעריך כל כך את האמהות שמסרו את הגוף לעוד כמה חודשים או שנים בשביל הזהב הנוזלי הזה שנקרא חלב אם. צריך לדבר על המחיר של הנקה מלאה, על המחיר של לא לתת מוצץ או בקבוק עד שההנקה מתבססת ולגדל תינוקת שרוצה רק את אמא ואמא בקושי יכולה לצאת מהבית לרופא שיניים. המטרה ראויה לחלוטין ואני עשיתי את זה באהבה ענקית ומסירות אינסופית אבל וואלה, זה מאוד מאוד קשה.
אז תגידו לאמהות צעירות: זה הולך להיות ממש קשה אבל זה שווה את העולם.
3. לשון קשורה: שכל יולדת תזכיר לבן זוג/אמא/דולה לבקש לבדוק לשון קשורה כבר בחדר לידה!
ישנם סוגים של לשון קשורה שמיילדת או רופא ידעו לרוב לזהות מיד לאחר הלידה וככה ייחסכו הרבה דמעות ותסכולים בהמשך. למה הוא לא עולה במשקל? למה הוא ממש מכאיב ופוצע? למה ההנקות ארוכות והוא עדיין רעב? הרבה פעמים זה יגרם בגלל לשון קשורה. כדאי לדעת שגם בהמשך תהליך האבחון קליל וההליך של ההתרת לשון מהיר עם מינימום בכי וזה משנה את הכל. פתאום אפשר לנשום בהקלה.
4. הנקה בשכיבה - משנה חיים!
יועצת ההנקה המקסימה שלי (שגית לב) הראתה לי בביקור הראשון, כשדפני הייתה בת עשרה ימים ואני עדיין בכיתי פעם בשעה, איך להניק בשכיבה. וואו. איזה בונוס מדהים. פשוט הרגשתי במדיטציה, שלווה כזאת וכשהתינוקת נרדמה יכולתי פשוט להגליש אותה למיטה שלה בלי שתתעורר (מתחברת). ולנוח בעצמי בזמן ההנקה. פשוט לעצום עיניים ולצלול.
5. החודש הראשון הכי קשה ואז זה משתפר!
הכי חשוב הוא לרתום את הסביבה לעזרתך. אם לא הייתה לי הרבה עזרה גם פיזית (אוכל, נקיון) וגם תמיכה נפשית לא יודעת אם הייתי מצליחה לשרוד את החודש הראשון הקשה הזה. שהבן זוג, אמא, אבא האחות והחברות ידעו כמה שההנקה חשובה לך ויהיו שם בשבילך להציע נשנושים, נעים בגב וכוס מים ולא ינסו לתת לך עצות לגבי בקבוקים גם אם זה מכוונה טובה. האמירה ׳לא יקרה כלום אם תתני בקבוק אחד, שתוכלי לנוח׳ מאוד מערערת וזה לא כל כך עוזר למי שמעוניינת להגיע להנקה מלאה (למי שרוצה כמובן).
ואני הולכת להגיד כאן משהו לא פופולרי,שמישהי כתבה לי בהתחלה וממש התחברתי: ׳אמא שפויה׳ זאת עצה שמחרבת הנקה. העצה הכי טובה היא לרתום את כל הקרובים אליך שיהיו שם בשבילך ויבינו שאת עושה משהו מדהים שמאוד חשוב *לך* (לא לכולם זה חייב להיות מאוד חשוב).
+++
תודה רבה שקראתן עד כאן️, בתמונה למעלה מימין אני עם דפני בת ה-3 ימים, מניקה ובוכה. בתמונה השנייה אני מניקה בשכיבה בפארק בלונדון, בכזו פשטות ובשלווה שאם הייתן אומרות ליסמין בתמונה הראשונה שזה מה שיקרה שנה אחרי - לא הייתי מאמינה!
