אהובתי הקטנה,
לפני כמה זמן שיחקת בגינה. היו שם כמה ילדים בגילך ששיחקו כדורגל. בנים. ניגשת אליהם כפי שאת תמיד ניגשת לילדים שאת פוגשת בגינה וביקשת להצטרף למשחק. לא שמעתי את חילופי הדברים, ישבתי על הספסל מעט רחוק, נתתי לך לפעול בחופשיות ושמרתי על קשר עין.
כעבור כמה דקות שמעתי בכי. את הבכי שלך. חזק, זועק, נעלב. ניגשתי אליך מהר ובכאב כל כך גדול סיפרת לי שהילדים לא נתנו לך לשחק איתם כדורגל. הם קראו לך ילדה תינוקת והעליבו אותך מאוד. למרות שאת יודעת לבעוט בכדור כל כך מצוין.
כאב לי הלב. מאז שנולדת אני ואבא משתדלים לגדל אותך ללא כל תבנית או מגדר. את ילדה חזקה, בעלת ביטחון עצמי גבוה ותחושת מסוגלות גדולה לגבי עצמך. ילדה שאוהבת את כל הצבעים כולם, אבל את הצבע הירוק במיוחד. ילדה שמשחקת בכדורגל וגם בבובות. אוהבת דינוזאורים והלו קיטי, סמי הכבאי ונסיכות. חולה על מערבלי בטון, מטוסים ואוניות וגם אוהבת ללבוש שמלות, בתנאי שהן מסתובבות.
אהובתי הקטנה,
את זוכרת שבקיץ, לפני שנכנסת לגן עירייה, הלכנו יחד בהתרגשות לבחור תיק ובקבוק מים לגן? בחרת לעצמך תיק, בצבע ירוק עם ציור של פיל משחק כדורגל - כי זה הצבע האהוב עלייך והבחירה הכי טבעית עבורך. ממש לא מעניין אותך שיצרני התיקים שם למעלה ייעדו אותו ל״בנים״.
את בקבוק השתייה שבחרת (ירוק גם הוא) עיטרה דמות דינוזאור מפחיד, של ״בנים״. כשהושטת את ידך אל הבקבוק הספציפי הזה, התעורר בי חשש מסוים. שאלתי אותך בהיסוס אם את בטוחה שזה הבקבוק שאת רוצה לקחת לגן. אבל את היית נחושה בבחירתך ואני כעסתי על מחשבותיי.
היום זה יום האישה. את לא יודעת את זה, אצלכם בגן לא מציינים את יום האישה, כרגע אתם לומדים על פורים. השנה, ביקשת להיות פיה צבעונית. התלבטת בין ״סמה הכבאית״ כלשונך ובסוף בחרת להיות פיה. אני מניחה שבגיל כמעט ארבע בגן עירייה הדרך להיות ״בת״ הרבה יותר מוסללת.
אז תדעי לך, שהיום זה יום האישה. למה בכלל צריך יום האישה? אני שואלת את עצמי מדי שנה ומדי שנה עונה לעצמי את אותה תשובה עגומה. השנה התשובה שלי עוד יותר עגומה, כי יש לי בת, בת 4 עוד מעט, וכמה שלא אלמד אותך בבית לאהוב את כל הצבעים, את כל המשחקים ושכל העולם פתוח בפניך, עדיין יהיו בנים במגרש שלא ירשו לך לשחק איתם כי את בת.
צילום: טלי דברת
אהובתי הקטנה, בדיוק כמו שאני מאחלת לך שעד שתצטרכי ללכת לצבא כבר לא יהיו מלחמות, כך אני מאחלת לך שעד שתהיי אישה כבר לא נצטרך לציין את יום האישה. אבל האמת היא שזה הכל שקרים של אימהות. הדרך עוד כל כך ארוכה ואני פשוט יודעת שגם כשתהיי גדולה, עדיין נצטרך בכל שנה לציין את יום האישה.
