ביום שנולדת הבטחתי לעצמי שאני אתפוס את תפקיד ה-גוגי בכל המובנים. אני לא אנסה לחנך אותך, כי בשביל מה יש לך הורים? ובשביל מה יש לי שלושה ילדים מופלאים ומחונכים שדרכם כבר הוכחתי, ביחד עם האבא שלהם, שאני יודעת לחנך. החלטתי, שאני רק אהנה ממך (אז, אפילו לא ידעתי עד כמה).
למרות שאני רואה אותך רק בסופי שבוע, לא אתלונן ותמיד אשמור לי את הזכות להחליט באמצע השבוע לצאת מוקדם מהעבודה ולנסוע אלייך, כדי לבלות איתך ולשחק איתך. איתך, אני רק משתוללת ונהנית!
ברגע שהחלטתי שאני לא מחנכת נשברו אצלי כל מיני כללים ונפרצו כל מיני גבולות. למשל, יום אחד רצית לאכול שקדי מרק בסלון אצלי בבית. אז מה? אין שום בעיה, אצתי רצתי לתת לנכדה שלי קערה עם שקדי מרק.
הבעיה היא, שלכל ילדיי הגדולים והמחונכים לא הרשיתי לאכול בסלון. אף פעם, שום דבר. ובעיקר לא חטיפים ומיני דברים מלכלכים. ואז כשאת הלכת לך, שמחה ומרוצה עם קערת שקדי מרק קטנה לסלון ובדרך פיזרת חלק מהם על הרצפה (אז מה?) הילדים שלי נאלמו דום.
כשחזר להם כושר הדיבור הם לא הפסיקו לדבר על האייטם החדש- עכשיו פתאום אמא כן מרשה לאכול בסלון!
איור: מעין דנן
ילדים יקרים שלי, זאת לא אמא- כי אמא באמת לא מרשה לילדים קטנים לאכול בסלון וללכלך. אבל אני כבר לא רק אמא שלכם אני גם גוגי. Sunshine אהובתי- בתיאבון!
טורים נוספים שבטח תאהבו: