רון ותמרה יצאו מהבית, רעש הטלוויזיה עדיין ברקע.
בתוך דקה אני מתחילה לאסוף את שאריות המשחק האחרון ב״בצקי״ עם תמרה, מחממת את המחבת בשביל להכין חביתה מהירה ומסדרת את הכריות על הספה, כדי לעבוד על עצמי שהבית לא קורס מרוב בלאגן.
כל סוגי הרשימות והמשימות כבר רצות לי בראש ואני מחשבת כמה מתוכן אוכל להספיק בשעה הקרובה. המחשב קורא לי כבר שבועות, הסקצ׳בוק עצוב בריקנותו וכמובן שערימת הכביסה מאיימת לגלוש מהסל.
ואז את קוראת לי, מתעקשת שהמוצץ הוא לא הפתרון. כנראה שגם את מרגישה את המקום שהתפנה בבית וכך דורשת את מקומך אצלי.
את החביתה אני מנשנשת בעמידה תוך כדי שאת מונחת כמו חיית העצלן על זרועי. לבסוף את נרגעת וכעת אני היא שלא מוכנה לעזוב. אנחנו מתחבקות על הספה אל מול פרק מוקלט של משהו לא חשוב. גם הברווז הצהוב עם הרשרוש הנעים לא מעניין אותך ואת נרדמת בזרועותי.
5 דק איתך שאת באמת שלי וסוף סוף יש לנו קצת זמן להתאהב.
---
הגר ורטהיים, בת 31, אמא של תמרה ושל מאיה.
מאיירת מוכשרת ובעלת הבלוג 1hugaday
מוזמנות לעקוב אחר עמוד הפייסבוק המתוק של הבלוג, אשר מקשט לנו את הפיד ועושה לנו תמיד ממש נעים.
